מאחורי היפים לנצח נבחר בסוף 2012 כ"ספר הטוב ביותר של השנה" על ידי מספר העיתונים הגדול ביותר בארצות הברית, והיה לספר העיון הראשון הזוכה לכבוד זה. אלא שלא יהיה זה הוגן לחלוטין לכנותו "ספר עיון", שכן על אף שהוא מגולל סיפור אמיתי המבוסס על תחקיר ארוך שנים, הוא כתוב ביד אמן, נקרא כמיטב הרומנים העלילתיים ומטלטל את הקורא כמוהם: לא בכדי השוו אותו רבים מן המבקרים לספריו של דיקנס.

 

עלילת הספר מתרחשת באנאוואדי, שכונת עוני ארעית שהתמקמה בצִלם של מלונות הפאר הסמוכים לשדה התעופה של מומבאי. כשהחלה הודו ליהנות מניצניו של שגשוג, ניצתה התקווה גם בלב תושבי השכונה: עבדול, נער מופנם וחרוץ, רואה "עושר שאי-אפשר לספור" באשפה שמשליכים עשירי העיר. אָשה, הממולחת ממנו, מנסה לשפר את מעמדה באמצעות שחיתות פוליטית, ועם קצת מזל עתידה בתה היפה והרגישה – הנערה שהיא "הכי הכול" באנאוואדי – להיות לבוגרת המכללה הראשונה מהסלַאם. אפילו האביונים שבתושבי השכונה, כמו קאלוּ גנב גרוטאות המתכת, מאמינים שהם הולכים וקרבים אל החיים הטובים ואל מצב שהם מכנים "הכי הֲנאָה". אלא שהזרמים התת-קרקעיים של עידן הגלובליזציה – המיתון העולמי, מתחים מודחקים וקנאה על רקע כלכלי – מתפרצים באלימות ומטלטלים את הסירה הרעועה-ממילא, שעל סיפונה מקווים גיבורי הספר לשוט אל עבר עתיד טוב יותר.

 

מאחורי היפים לנצח נושא את הקורא אל נבכי אחד העולמות הנסתרים של המאה העשרים ואחת ואל חייהם של אנשים בלתי-נשכחים, אמיצים ורבי-מעוף, שכמו כולנו נלחמים בכל האמצעים העומדים לרשותם בכוחות גדולים מהם על מנת לחצוב להם ולילדיהם עולם חדש.

 

קתרין בּוּ, זוכת פרס פוליצר, נמנית עם מערכת ה"ניו יורקר". בעשור האחרון היא מחלקת את זמנה בין ארצות הברית להודו. זהו ספרה הראשון.