"חבר יקר, הכתבים והציורים שהנך מחזיק בידך הוטמנו כאן בשנת 1954, זמן קצר אחרי ששבנו, אחי ואני, משתים-עשרה שנות כליאה בסיביר. כמונו היו כלואים בסיביר עוד אלפי אנשים, שרובם כבר מתו. אנחנו לא עברנו כל עבירה, ולמרות זאת נהגו בנו כבפושעים. גם כיום אנו עלולים לשלם בחיינו על כל ניסיון לתאר את הזוועות שהיו מנת חלקנו. לפיכך, לא נותר לנו אלא לשים את מבטחנו בך – האיש שימצא ביום מן הימים את קפסולת הזיכרונות שלנו. אנו מפקידים בידיך את האמת שלנו, כי זה בדיוק מה שטמון שצנצנת הזאת – האמת".

ב-14 ביוני 1941 פורצים שלושה קציני נ-ק-וו-ד לבית משפחת וילקאס בקובנה שבליטא. יחד עם עוד מאות חפים מפשע, שהוגדרו על ידי הכובשים הסובייטים כמתנגדי המשטר, מושלכים בני המשפחה לקרון רכבת ונלקחים אל עבר יעד לא ידוע.
את מסעם, שמסתיים כעבור תריסר שנים בגולאג שעל חוף האוקיינוס הארקטי – מרחק שנות אור מן הילדות המאושרת בבית המשפחה המוגן – מתארת לינה וילקאס, נערה בת שש-עשרה, ציירת מחוננת ובעלת כושר התבוננות כובש, גיבורה שדמותה וסיפורה נחרתים בלב הקוראים כמו הדיוקנות שהיא מציירת במקל על שכבת השלג הנצחית של חוג הקוטב הצפוני.

קיץ בלתי מנוצח פותח צוהר לסיפורם של מאות אלפי "מתנגדי המשטר" הסובייטי במדינות הבלטיות, אבל יותר מכך הוא מתאר את תעצומותיה של הרוח האנושית שיכלה לאחת התקופות האפלות בהיסטוריה, את אותו קיץ בלתי מנוצח המקנן בנפש גם בעיצומו של החורף הקשה ביותר.

הרומן תורגם לשלושים שפות וזכה לשבחי הביקורת בכל מקום שבו ראה אור; זהו סיפור של התבגרות בנסיבות בלתי אפשריות, סיפורם של בני האור הנאבקים בבני החושך בכלי הנשק היחידים העומדים לרשותם: אהבה, תקווה, אמנות וחמלה.