לַאֲרוּחָה הִזְמַנְתָּ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת אוֹרְחִים,

אַךְ כָּל אֵלֶּה הֵם לִי כְּלָל לֹא מֻכָּרִים.

אַתָּה מִתְלוֹנֵן וְאֵינְךָ מְרֻצֶּה,

שֶׁהֻזְמַנְתִּי, אוּלָם לָבוֹא לֹא אֶרְצֶה.

אֹמַר לְךָ מָה הַסִּבָּה עִמָּדִי:

אֵינֶנִּי אוֹהֵב לֶאֱכֹל לְבַדִּי.

מרטיאליס נחשב לגדול כותבי האפיגרמות בלטינית. היו שקראו לו גס, חנפן ורדוד. אולם הוא מספק עדות, מלאת שנינות וביקורת, על החיים ברומא במאה הראשונה.
חמדנים, רמאים, רודפי הבל, נואפים, רופאים קטלניים, סנגורים חמדנים ומבקרי ספרות קפדניים – כולם היו מושא לחיציו הארסיים של מרטיאליס.
הנוסח העברי החדש הוא תוסס ושובב ומזכיר לנו שאופי האדם לא השתנה