דוד מלץ (1981-1900), איש העלייה השלישית, הוא אחת הדמויות החשובות – והצנועות – של התנועה הקיבוצית ושל תנועת העבודה. הוא היה ממייסדי עין חרוד; ממקימי בית הספר בקיבוץ ומנהלו במשך שנים רבות; סופר פורץ־דרך, שיצירותיו שימשו מקור השראה לעמוס עוז, שאף הקדיש לו את הספר מנוחה נכונה; הוגה מעמיק, איש רוח ותרבות, שהבין את מורכבות הצעד הציוני־חלוצי־חילוני ואת מחיריו וכאביו, ונתן לכך ביטוי בספריו ובמאמריו.

הספר שלפניכם, מעגלות (י"ל ב־1945), נבחר על ידי ברל כצנלסון לפתוח את ספריית עם עובד, שאותה ייסד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הספר נחשב רומן פורץ־דרך באופן תיאור הקיבוץ כמקום שוקק־חיים, יצרים וחולשות אנוש, שבו נחשף איש הקיבוץ למצוקות הקיומיות העמוקות ביותר, הנגזרות מהכרעתו להיות חלוץ ולהינתק מאורח החיים היהודי־גלותי־דתי. מיד עם צאתו, הספר עורר מחלוקת עזה בארץ־ישראל בכלל ובתנועה הקיבוצית בפרט. מלץ וספרו עמדו ב"משפטים ציבוריים" באינספור קיבוצים, בסניפי תנועת נוער, ובקבוצות דיון ושיח ברחבי הארץ. איש־אמת היה, ועם אמת זו שלו, על כל מורכבויותיה, סתירותיה הפנימיות ושאלותיה הרוחניות, צעד ולא נרתע.

דומה כי היום, 75 שנים לאחר צאת הספר, חשיבותו גדולה מתמיד. האם האדם יכול להתעלות מעל יצריו וחולשותיו? היש יכולת להאמין בַּטוב, בעולם שאיבד את בלמיו?

דוד מלץ, במעגלות, מותיר את הקורא עם אפשרות של נחמה.

ד"ר מוטי זעירא מחבר הביוגרפיה: דוד מלץ, עף בכנפיים שבורות, 2011.