השנה היא 1895 בעיר יפו. צאלח דג`אני, ילד ערבי המתגורר עם אמו באחוזה רחבת ידיים בסמוך ליפו המוסלמית, סובל מחזיונות משונים על חורבן ואסון
המתרגשים לבוא על בני עמו.

אמו, עפיפה, אובדת עצות. המשרתת הזקנה אמינה, האריסים שטופי האמונות התפלות וחזותו הקודרת של בית המידות באחוזה אינם תורמים להחלמתו של הילד.

אבל הכול משתנה כשאל חייו של צאלח דג`אני נכנס בסערה גבר צעיר ויפה תואר, יהודי נמרץ ששמו חיים מרגליות קלווריסקי -
מאנשיה הססגוניים ביותר של העלייה הראשונה, שהיה ה"ערביסט" של התנועה הציונית בחיתוליה ונודע כאחד מגואלי הקרקעות הנחושים ביותר שלה.

קלווריסקי לוטש עיניו אל האחוזה הפורייה של משפחת דג`אני, מתיידד עם צאלח ומתאהב בעפיפה היפה והמפתה.
מערכת היחסים הנלהבת בין הילד הערבי לגבר היהודי מתפתחת לכיוונים שייקספיריים כאשר אב המשפחה נפטר בפתאומיות וצאלח נדרש לקום מספריו וממחברותיו ולהגן על כבודו ועל נכסיו.

איש לא בא לעזרתו. הכול לועגים לו כאשר הוא חוזה כי על שטחה של האחוזה ייבנו שלושה מגדלי ענק -

האחד משולש, השני מרובע והשלישי מעוגל - אך לצאלח אין ספק כי משהו רקוב בממלכת דג`אני - או שמא זו כבר ממלכתו של קלווריסקי?

בתהליך כתיבת הרומן נעזר חילו במכתבים תקופתיים אמיתיים שנשמרו בארכיון הציוני המרכזי בירושלים.

ספרו זה הוא הישג ספרותי יוצא דופן, המשחזר את העברית האותנטית של סוף המאה התשע-עשרה ומצליח להפיח בה חיוניות סוערת ומרגשת.

"ספר יוצא מן הכלל"
(נשיא המדינה שמעון פרס)

"זהו ספר חשוב שהולך בגדולות... ההישג הזה איננו רק פוליטי, היסטורי או
מחקרי-למדני, אלא גם ובעיקר ספרותי, סגנוני ולשוני"
(שירה סתיו, ספרים, הארץ)

"רומן מפתיע ומצטיין, הממצב את אלון חילו במקום טוב בשורה הראשונה של
הספרות העברית הרצינית"
(גל אוחובסקי, ynet)

"יוצא מן הכלל... סיימתי את קריאת הספר בתום שמונה שעות מרתקות עד כדי
כך שבמהלכן אפילו כוס מים לא הגשתי לעצמי" (נרי לבנה, מוסף הארץ)

"כנפי הדמיון של חילו רחבות ומרהיבות"
(יעל ישראל, טיים אאוט)