אַתּ כותבת? הוא דוקו־דרמה מאלפת. ביושרה נדירה ובלי שמץ של התחסדות מתארת אליזבט דור את סיפורן של אם ובתה, על רקע דעיכתה הבריאותית והמנטלית של האם. הבת, ציירת, משרטטת במכחול דק ובקווים עדינים הן את החטיבות העלומות והאפלות של חיי האֵם בארץ הולדתה והן את חייה בארץ, בעיקר את רגעי האימה והחסד על ספו של המוות.
זהו, לעניות דעתי, ספר חובה לכל מי שמבקש להתמודד עם החיים בערייתם.
יגאל שוורץ
זקן משבט הצ'רוקי סיפר לנכדו על הקרב שמתחולל בתוך נפשם של אנשים. הוא אמר: "נכדי, מתחולל באנשים קרב, הקרב הוא בין שני הזאבים שחיים בתוכנו, אחד הוא הפחד, הדאגה והרחמים העצמיים והשני הוא שמחה, אהבה, תקווה ושלווה." "איזה זאב מנצח?" שאל הנכד, "זה שאתה מאכיל."
במשל זה מתארת אליזבט דור את הקרב המתחולל בנפשה של רבקה האם ששוקעת לדמנציה וגם בנפשה של בתה איזבלה, המטפלת בה במסירות אין־קץ. רגעים של שכחה והיזכרות מכניסים את שתיהן למעגל אין־סופי של עבר והווה, תובענות וסליחה, חמלה וכעס, אהבה וטינה. מצד אחד תובעת האם מבִּתה שתכתוב את סיפורה ומצד שני היא מסתירה אותו. הבת, כמו בלשית קשורת עיניים, מנסה לחשוף את הסיפור המוסתר, מוסתר מבושה. הצורך לפענח את סיפור החיים של האם הוא משימת חיים של הבת אך גם מסע כמעט בלתי אפשרי. מעל כל התסכול, ההתקרבות וההתרחקות, שפוכה אהבה הדדית – מים חיים שאינם כָּלים לעולם.
זהו סיפור על מקרה פרטי, וגם אוניברסלי, בו אנו עדים להתמודדות הבת עם סיפור חייה העוצמתי של האם, באמצעות דין וחשבון עדין ומרגש, כואב וסוער, מלא התבוננות עצמית ואומץ לב.
שושי בריינר