״ברוכה הבאה למשפחה״, אומרת נינה וינצ'סטר כשאני לוחצת את ידה האלגנטית והמטופחת. אני מחייכת בנימוס, סורקת במבטי את המסדרון המצופה בשיש. אם אעבוד כאן, זו תהיה ההזדמנות האחרונה שלי להתחלה חדשה. אוכל להעמיד פנים ולהיות מי שאני רוצה. אבל בקרוב אלמד שהסודות של בני הזוג וינצ'סטר מסוכנים הרבה יותר מהסודות שלי...

בכל יום אני מנקה ביסודיות את ביתם היפה של בני הזוג וינצ'סטר. אני אוספת את הבת שלהם מבית הספר, ומבשלת ארוחות טעימות לכל המשפחה.

לאחר מכן אני עולה אל חדרי הפצפון בעליית הגג, ואוכלת שם לבדי.

אני מנסה להתעלם מהבלגן שנינה עושה בכוונה רק כדי לראות אותי מנקה.

אני מנסה להתעלם מהשקרים המוזרים שהיא מספרת על הבת שלה, ומהאופן שבו בעלה נראה שבור יותר בכל יום שעובר. אבל כשאני מביטה לתוך עיניו החומות היפות של אנדרו, שמקרינות כל כך הרבה כאב, קשה שלא לדמיין את עצמי חיה את החיים של נינה - עם חדר הארונות הגדול, עם המכונית היוקרתית, עם הבעל המושלם.

בפעם היחידה שבה אני לובשת את אחת מהשמלות הלבנות המושלמות של נינה, היא מגלה זאת... וכשאני מגלה שדלת החדר שלי בעליית הגג ננעלת מבחוץ, זה כבר מאוחר מדי.

אבל אני מנסה להירגע ואומרת לעצמי שבני הזוג וינצ'סטר לא יודעים מי אני באמת. הם לא יודעים מה אני מסוגלת לעשות...