כיצד אפשר למנוע אסון סביבתי?

כמעט כולנו תורמים היום את חלקנו למאמץ לשמירה על הסביבה. האסטרטגיה המקובלת היא: "צמצום הצריכה, שימוש חוזר, מִחזור", במטרה למזער את נזקיה של התעשייה האנושית. לגישה זו, שכוונותיה טובות, יש מגבלה אחת: היא משמרת את דגם הייצור החדכיווני של המהפכה התעשייתית "מעריסה לקבר", שמייצר מלכתחילה כמויות אדירות של פסולת וזיהום ההולכים ומצטברים על פני כדור הארץ. לכן יש צורך בחשיבה מחודשת על דגם הייצור עצמו: לא עוד "מעריסה לקבר", אלא "מעריסה לעריסה".

"מעריסה לעריסה" הוא חזון מלהיב, פשוט ופורץ דרך בחדשנותו, הפורשֹ בפני הקוראים גישה מעשית כזאת.

הכימאי מיכאל בראונגרט והארכיטקט ויליאם מק'דונו קוראים תיגר, בהסברים בהירים, לעתים משעשעים, על המוסכמה שתעשייה אנושית חייבת להזיק לעולם. הם בוחנים את הטבע ומגלים בו מערך ייצור בריישום של שפע ולא של צמצום, שבו פסולת = מזון. השניים מראים כיצד יש ביכולתנו לחקות את הדגם שלפיו פועל הטבע לטובת המסחר והסביבה, ומדגימים כיצד אפשר לתכנן מוצרים כך שישמשו כחומרי הזנה ביולוגיים וטכניים.

הרעיונות של "מעריסה לעריסה" חלחלו בכל רחבי העולם ועקרונות השיטה עתידים לעצב את עתידנו. הם מיושמים על ידי ממשלות, תאגידים, עסקים קטנים וחדשניים ומחלקות אקדמיות למדעים מדויקים.

"מעריסה לעריסה" הוא מניפסט מעשי וחיובי למען עתיד סביבתי משגשג, למען עולם שבו נוכל להפיק את המרב מהטבע בלי להרוס אותו.