אנחנו חיים בחברה מאותגרת שמחה. אנחנו מחפשים אחריה אבודים ביער מפחיד. אנחנו אוהבים אותה אנחנו עצובים בהיעדרה וזה מה שמבקשת השמחה: רק אל תהיו אדישים כלפיי. אני פה. אך באמת אין לב נשבר ומרירות הנפש נקראים בשם 'עצבות' כלל! כי עצבות היא שליבו מטומטם כאבן ואין חיותּ בלבו. אבל מרירות ולב נשבר? אדרבה! הרי יש חיותּ בליבו להתפעל!")בעל התניא( בספר זה נלך בעקבות איש ואישה שבחרו באהבה. אני מברכת אתכם שתהיו כמותם. "