ההגדה של פסח 'אור ודרור' מאת הרב חנן פורת זצ"ל, פורסת בתחילתה את סדר ונוסח ההגדה, כאשר בסופה מופיעים לקט מאמרים מאת חנן פורת המסבירים את מהלך גאולת מצרים, שירת גאולים, בתוספת תמונות נופי ארץ ומדבר.

הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג

וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל

לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל. (ישעיהו ל', כ"ט)

בלשון מתרוננת זו מבשר הנביא ישעיהו על הצלת ירושלים בדרך נס מידי סנחריב מלך אשור. ונס זה, שהתחולל על פי מסורת חכמים בליל חג הפסח, מְשַׁוֵה לשיר ההודיה על ההצלה משמעות כפולה ומשולשת: האחת - שיר הודיה על נס יציאת מצרים, השנייה - שיר הודיה על הנס כאן ועכשיו – בשערי ירושלים. והשלישית - שיר תודה לעתיד לבוא בעת העלייה לרגל: "לבוא בהר ה' ".

ומכאן נמצינו למדים שראוי לשזור בשירת גאולים - עבר הווה ועתיד - כמקשה אחת.

על יסוד פסוק זה קבעו חכמים במסכת פסחים (צ"ב ע"ב) שיש לומר הלל בליל חג הפסח, ולפיכך שובץ ההלל בהגדה, לפני הסעודה ולאחריה.

אלא שהלל זה "אינו נאמר בתורת קריאה אלא בתורת שירה" (הר"ן בשם רב האי גאון), ושירה זו יש בה כדי ללמדנו משהו על אופיה של ההגדה כולה... שיש לאומרה בְּשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל.