אברהם אבינו, מייסדו של עם ישראל, משמש בעבורנו מודל רוחני ומוסרי. הוא הטיל ספק במצבה המוסרי של החברה שבה חי ותר אחר הא-לוהים. הוא ציית בלא כל היסוס לציווייו של בורא עולם, גם כאשר הביאו עמם גלות וקורבן. הוא נמשך אל הנשגב, עזב את מקום הולדתו לטובת יעד בלתי-ידוע וזיהה בעצמו את הארץ הקדושה.

חוויותיו ומעשיו משמשים סימן לבניו, האמורים להפיק מהם לקח. אברהם היה נודד, מורה, מנפץ אלילים בודד, מופת של חסד, אמן במלאכת ההקרבה, אביר האמונה, גר ותושב בחברה שאירחה אותו. הוא היה "אברהם העברי", היהודי אשר עמד מעבר אחד "וכל העולם מעבר אחד". והרב סולוביצ'יק אכן מזכיר לנו כי להיות יהודי "משמעו היה התנכרות מצד העולם כולו. גורלו של אברהם העברי, אברהם הבודד, ליווה תמיד את היהודים."

באומץ רב חולל אברהם אבינו מהפכה בחשיבה האנושית וכונן את יחסי הברית שבינינו לבין בורא עולם. ועם זאת, היהודים, כחברים בחברה האנושית, נוטלים חלק בחוויה ההיסטורית העולמית ועליהם לתרום גם לרווחתם הכללית של בני האדם. דברי הרב סולוביצ'יק יסייעו בידינו להבין כי עובדת "היותנו החברה הנבחרת, צאצאיו של אברהם, מציינת בדיוק את חוויית המתח הזה."

הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל (תרס"ג-תשנ"ג, 1993-1903) היה מן הבולטים שבאנשי ההלכה במאה העשרים והוגה דעות חדשני ומקורי ביותר. במשך יותר מארבעים שנה העביר הרב סולוביצ'יק את השיעור בתלמוד לבכירים שבין תלמידי ישיבת רבנו יצחק אלחנן שליד ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, וכן הרצה בפני קהלים מגוונים ביותר. בהרצאותיו ובחיבוריו הראה כיצד מציעות ההלכה וההגות היהודית כלים להתמודדות עם אתגרי החיים המודרניים, בעודו עומד בתוקף על שלמותה ועל עצמאותה של מחויבותו הדתית של היהודי.