פעַם נוֹלְדָה יַלְדָּה. הִיא יָצְאָה מִבֶּטֶן אִמָּהּ בָּאוֹר הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁעָלְתָה מֵעַל לְהָרֵי אֱדוֹם וְהֵאִירָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלַיִם. הַיַּלְדָּה הָיְתָה כָּל כָּךְ יָפָה שֶׁאִמָּא וְאַבָּא הֶחְלִיטוּ לִקְרא לָהּ מֵאִירָה, כִּי הָיְתָה מְאִירָה כְּשֶׁמֶשׁ וְשֵׁם הַסַּבָּא, שֶׁכְּבָר מֵת, הָיָה מֵאִיר.
אֲבָל אַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם נֶעֶשְׂתָה הַתִּינוקֶת עוֹד יָפָה יוֹתֵר, וְאִמָּא וְאַבָּא הֶחְלִיטוּ לָתֵת לָהּ שֵׁם אָרךְ, כִּי הַשֵּׁם מֵאִירָה מִמֵּילָא יַהֲפךְ לְמִירָה וְאָז אוֹמְרִים "מִירָה" וְהוֹלְכִים. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ שֵׁם אָרךְ חַיָּבִים הָאֲנָשִׁים לַעֲמד וּלְהִשְׁתַּהוֹת וּלְהִתְפַּעֵל, וְהַשֵּׁם הָאָרךְ שֶׁבָּחֲרוּ הַהוֹרִים הָיָה עִמָּנוּאֵלָה.
בַּסֵּפֶר הַזֶה נְסַפֵּר לָכֶם רַק עַל מַה שֶּׁקּוֹרֶה לְעִמָּנוּאֵלָה בַּלַּיְלָה. רב הָאֲנָשִׁים יַגִּידוּ: מָה אֶפְשָׁר לְסַפֵּר עַל הַלַּיְלָה, וּבְעִקָּר עַל הַלַּיְלָה שֶׁל יְלָדִים? הֲרֵי לא רוֹאִים שׁוּם דָּבָר, הַכּל חשֶׁךְ, וְרֹב הַיְלָדִים יְשֵׁנִים שֵׁנָה עֲמֻקָּה. כַּמָּה טוֹעִים הֵם! רֵאשִׁית כּל הַחֲלוֹמוֹת! לִפְעָמִים הֵם מְעַנְיְנִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקוֹרֶה בַּיּוֹם. וְיֶשְׁנָם יְלָדִים שֶׁשּׁוֹכְבִים בְּמִטָּתָם וּמְחַכִּים עֶרֶב עֶרֶב לַחֲלוֹמוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּחַכִּים לְהַצָּגוֹת תֵּיאַטְרוֹן אוֹ קוֹלְנוֹעַ אוֹ טֶלֶוִיזְיָה, וַאֲפִלּוּ אִם בְּיוֹם הַמָּחֳרָת רב הַחֲלוֹמוֹת נִשְׁכָּחִים, אֵין הַצָּגוֹת טוֹבוֹת כְּמוֹהֶם. וְכָל מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁבַּלַּיְלָה לא קוֹרֶה דָּבָר, יִשְׁמַע עַכְשָׁיו עַל מַה שֶּׁקּוֹרֶה לְעִמָּנוּאֵלָה. וֶהֱיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר עַל כָּל הַלֵּילוֹת, בָּחַרְנוּ שָׁבוּעַ שָׁלֵם שֶׁל לֵילוֹת: שָׁבוּעַ יָמִים – שָׁבוּעַ לֵילוֹת.
איור: אבנר כץ