דּוֹרוֹת שֶׁל יְלָדִים לָמְדוּ לְהַכִּיר אֶת סִימָנֵי הָאָבִיב לְפִי הַמִּלִּים וְהַלַּחַן שֶׁל דַּתְיָה בֶּן דּוֹר. הֵם הִסְתַּכְּלוּ סָבִיב סָבִיב וְרָאוּ: אֵין בֹּץ בַּשְּׁבִילִים נֶעֶלְמוּ הַמְּעִילִים הֲמוֹן יָדַיִם חָרוּצוֹת סַלִּים עִם יַיִן וּמַצּּוֹת - וְאָז יָדְעוּ שֶׁבָּא אָבִיב! כָּעֵת הַשִּׁיר הַמּוּשָׁר בְּפִי כֹּל מֻגָּשׁ בְּסֵפֶר זֶה בְּלִוּוּי תָּוִים וְאִיּוּרִים מַרְנִינִים. דַּתְיָה בֶּן דּוֹר הִיא סוֹפֶרֶת תַּסְרִיטָאִית מַחֲזָאִית מְשׁוֹרֶרֶת מַלְחִינָה וְיוֹצֶרֶת מוּלְטִימֶדְיָה. מִיצִירוֹתֶיהָ: ׳דִּגְדּוּגִים׳ ׳סֵפֶר הַשְּׁטוּזִים שֶׁל דַּתְיָה׳ ׳אוֹתִיּוֹת מַצְחִיקוֹת׳ ׳גְּבֶרֶת קֶרֶשׁ וּמַר מַעֲרוֹךְ׳ ׳סַבְתָּא מִינָה מִבִּנְיָמִינָה׳ וְעוֹד.