לְאָן נֶעֶלְמָה קֶנְגּוּרוּ תּוֹם?

סִפּוּר לִילָדִים וְגַם לְהוֹרִים

יְלָדִים יְקָרִים,

לִפְנֵי זְמַן לֹא רַב כָּתַבְתִּי סֵפֶר – “לְשַׁחְרֵר אֶת קֶנְגּוּרוּ תּוֹם” – עַל הַרְפַּתְקָה שֶׁהָיְתָה לִי עִם קֶנְגּוּרוּ אֲמִתִּית שֶׁשְּׁמָהּ תּוֹם. בְּמֶשֶׁךְ הַהַרְפַּתְקָה לָמַדְתִּי לְהַעֲרִיךְ אֶת קֶנְגּוּרוּ תּוֹם וַאֲפִלּוּ לֶאֱהֹב אוֹתָהּ, אֲבָל לֹא הִסְפַּקְתִּי לוֹמַר לָהּ זֹאת. אִם קְרָאתֶם אֶת הַסֵּפֶר שֶׁכָּתַבְתִּי, אַתֶּם יוֹדְעִים לָמָּה: כִּי הִיא נֶעֶלְמָה פִּתְאוֹם בְּלִי לְהַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת. הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלֶיהָ, אַךְ לְאַחַר זְמַן-מָה הִשְׁלַמְתִּי עִם הַמַּצָּב. אֲבָל לְהַפְתָּעָתִי לֹא מְעַט קוֹרְאוֹת וְקוֹרְאִים שֶׁל הַסֵּפֶר, שֶׁגַּם הֵם נִקְשְׁרוּ אֶל קֶנְגּוּרוּ תּוֹם, לֹא הִשְׁלִימוּ עִם הַמַּצָּב. הֵם דָּאֲגוּ לְקֶנְגּוּרוּ תּוֹם וּבִקְּשׁוּ לָדַעַת מָה קָרָה לָהּ וְהֵיכָן הִיא נִמְצֵאת. בַּסּוֹף גָּבְרוּ עָלַי הַגַּעְגּוּעִים שֶׁלִּי וְהַהַפְצָרוֹת שֶׁל הַקּוֹרְאִים וְהִתְחַלְתִּי לְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיהָ.

בְּאֹפֶן מַפְתִּיעַ הַחִפּוּשׂ אַחֲרֵי קֶנְגּוּרוּ תּוֹם סִבֵּךְ אוֹתִי בְּהַרְפַּתְקָה חֲדָשָׁה, שֶׁהוֹבִילָה אוֹתִי לְמָקוֹם סוֹדִי, וְהֶעֱסִיקָה אוֹתִי בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים. אַתֶּם וַדַּאי רוֹצִים לָדַעַת מַהוּ אוֹתוֹ מָקוֹם סוֹדִי וְאִם מָצָאתִי אֶת קֶנְגּוּרוּ תּוֹם. אֲנִי לֹא יָכוֹל לְגַלּוֹת לָכֶם עַכְשָׁו, אֲבָל תּוּכְלוּ לִקְרֹא עַל כָּךְ בַּסֵּפֶר.

לֹא נוֹתָר לִי אֶלָּא לְאַחֵל לָכֶם (וּבְעֶצֶם, גַּם לְעַצְמִי) שֶׁתֵּהָנוּ מֵהַסִּפּוּר.

בְּאַהֲבָה, יִצְחָק זָמִיר

פְּרוֹפֵסוֹר יִצְחָק זָמִיר שִׁמֵּשׁ הַיּוֹעֵץ הַמִּשְׁפָּטִי לַמֶּמְשָׁלָה וְהָיָה שׁוֹפֵט בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן. זֶהוּ סִפְרוֹ הַשֵּׁנִי לִילָדִים, אַחֲרֵי “לְשַׁחְרֵר אֶת קֶנְגּוּרוּ תּוֹם”.