ילדה מספרת על חוויה יפה וקשה שקרתה לה בעבר: "על החלון שבסלון תלו וילון. עם קישוט כחלחל, עם קישוט תכלכל, עם קישוט סגלגל, יופי של וילון." איתני הטבע משפיעים על מראה הוילון והילדה המוקסמת מפליגה בדמיונות. "הרוח העיף הגשם הגיף. מן הוילון עשיתי צעיף. עם קישוט תכלכל..." השמש והירח מצטרפים לחגיגת הדמיון והילדה כבר רוקדת בשמלה נפלאה: "שמש עלה ירח נגלה, מן הוילון עשיתי שמלה. עם קישוט תכלכל..." מראות וקולות מצטרפים לעלילה של הילדה ההוזה בהקיץ בזכות הוילון החדש:"כתר רימון, צליל פעמון. מן הוילון עשיתי ארמון. עם קישוט תכלכל..." פתאום צעקה מקיצה אותה מן הדמיונות: "הי! ילדה! פתאום שמעתי. צאי מן הוילון! נבהלתי." הסבתא שרואה את בהלתה אמנם מנסה להרגיעה: "לא נורא! אין דבר! אבל בינתיים הכל כבר עבר. הצעיף, השמלה, הארמון, ונשאר רק וילון. סתם וילון."