שְׁלֹמֹה המֶַּלֶךְ
הָיהָ פַּעַם נָסִיךְ קָטָן
נְסִיכוֹן.
אִמָּא שֶׁלּוֹ בַּת-שֶׁבַע
קָרְאָה לוֹ
גּוּר
גּוֹזָל
אפְֶרוֹחוֹן.

טִיּלֵ הַנּסִָיךְ בְּגַן הָאַרְמוֹן
רָאהָ חפִּושִּׁית עִם כּנְפַָיםִ.
"חִפּושִּׁית! חִפּושִּׁית!"
הוּא קָרָא וּמָחָא לָהּ כַּפַּיִם.
"בּוֹאִי אֵלַי, חִפּושִּׁית,
נְשַׂחֵק בּחְדַ רְִי בְּנַחַת."
פּתְִאֹם לְחַדְרוֹ עָפוּ-עָפוּ
אלֶףֶ חִפּושִּׁיּוֹת בְּיַחַד.

עוֹד וְעוֹד חֲבֵרִים
שְׁלֹמֹה לָאַרְמוֹן הִזְמִין:
תּוֹלַעַת, נְמָלָה, חַרְגּוֹל
ולּטְָאוֹת מִכָּל מִין...


הנמר של שלמה המלך - סיפור מחורז, קצבי ומחוּיָךְ שכתבה שלומית כהן-אסיף ואיירה גיל-לי אלון קוריאל.
מסופר בו על הילד שלמה שמארח בחדרו חיות רבות, מחיפושית ועד נמר, ולומד לדבר בשפתן. אמו מגרשת את החיות, אך הפלא ופלא - הן שבות לארמון בדרך משונה