מדוע מדינות נלחמות זו בזו? מה מביא מנהיגים להחליט לצאת למלחמה או לחתום על הסכם שלום? מה מניע הורים לשלוח את ילדיהם לקרב? מה הגורם העיקרי לניצחון או לכישלון במערכה? על חידות היסטוריות אלה ואחרות נכתבו ספריות שלמות במטרה להבין בדיעבד את אשר אירע, אך מעטים ניסו לשער את השלכותיהן על העתיד.
באומץ רב ובלשון השווה לכל נפש ניגש פרופ' פסיג בספר זה לבחון את עתידם של העימותים הגלובליים במחצית הראשונה של המאה ה-21 כדי לזהות את אשר יתרחש במזרח התיכון לקראת 2050.

פסיג שוטח בספר זה תיאוריה המנוגדת לדעה המקובלת ומנמק מדוע לא כלכלתה של מדינה, לא ערכיה, לא המרקם האתני של תושביה ולא הדת המאפיינת אותה הם הקובעים את עתידה התרבותי והביטחוני. דווקא תוואי הקרקע הגיאוגרפיים הם אלה אשר מעצבים את הבנת תושביה מהו כוח, הם אשר דוחפים אותם בהכרח למלחמות אשר יעצבו את עתידם והם הקובעים את ההיסטוריה שלהם לשבט או לחסד.

לפי הגישה הגיאוגרפית שבלב הספר הזה, האדם באשר הוא ומנהיגיו, מוּנעים גם במאה ה-21 בכוח עז ומטלטל, או לחלופין משתק, של פחד טריטוריאלי קמאי ועמוק שאינו עולה תמיד בקנה אחד עם המציאות בשטח ואינו תמיד רציונלי. בעזרת התיאוריה הזו פסיג מסיק כי ברקע מתפתחים שני עימותים גלובליים אשר ישתקפו גם בעימותים בין ישראל לשכנותיה: האחד בין ארצות הברית לרוסיה לקראת 2020 והשני בין ארצות הברית לטורקיה לקראת 2050. פסיג מעריך כי בהתנהלות נכונה בסבך גיאופוליטי גלובלי זה, ישראל יכולה להגיע לאמצע המאה ה-21 וידה על העליונה בתהליכים גיאופוליטיים שיסתכמו בהסכמי שלום עם רוב שכנותיה.

פרופ' דוד פסיג מתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות, חברתיות וחינוכיות. הוא בוגר אוניברסיטת מינסוטה בארצות הברית, שבה סיים את התואר השלישי בחקר העתיד, ונחשב ליחיד המחזיק בתואר זה במדינת ישראל.
פסיג הוא פרופסור חבר באוניברסיטת בר-אילן, מכהן בתפקיד ראש המגמה לטכנולוגיות תקשורת בחינוך ועומד בראש המעבדה למציאות מדומה.
הוא יועץ לארגונים רבים בישראל ובעולם ומרצה בנושאי עיתוד תהליכי קבלת החלטות בעניינים חברתיים, תעשייתיים וטכנולוגיים. בעבר היה יועצו של נציב הדורות הבאים בכנסת ישראל, נוסף על היותו חבר בוועדות שיפוט לאומיות ובינלאומיות שונות של מחקרים ופרויקטים בעלי השפעות ארוכות טווח. ספרו הקודם צופן העתיד, שיצא בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2008, כיכב ברשימת רבי-המכר במשך 25 שבועות.