הגדרת המושג רצח-עם (ג'נוסייד) עומדת במוקדו של ויכוח פוליטי ומשפטי עכשווי. בתפיסה המקובלת "רצח-עם" הוא ביטוי נרדף לרצח המונים, אולם מהלך ההיסטוריה מראה כי רצח-עם מכוון בראש ובראשונה להרוס את זהות הקבוצה ולמחוק את שמה מעל פני האדמה. השמדת-עם משמעה גם הרס זהותו – השפה, יצירות האמנות והתרבות, הספריות וחפצי הפולחן והדת.
איך אומרים ג'נוסייד בעברית חוזר למשפט אייכמן, שהתקיים ב-1961, ומעמיד במרכז הדיון קולות מן המשפט אשר נשכחו ונדחקו לשוליים. בעקבותיו של רפאל למקין, אבי אמנת הג'נוסייד, גיבורי הספר – אברהם סוצקבר, סאלו בארון ורחל אוירבך – הציגו בכתביהם ובפועלם התרבותי חזון אלטרנטיבי שהעמיד במרכז לא רק את היבטיו הפיזיים של פשע הג'נוסייד אלא גם את היבטיו התרבותיים – חזון שאף ניסח את תפקידם של המדינה והמשפט הפלילי ביחס לפשע זה. חזונם, המכונס לראשונה בספר זה, יכול לתת מענה לכישלון המתמשך של המשפט הבינלאומי בהגנה על קבוצות מפני ג'נוסייד תרבותי.

פרופ' ליאורה בילסקי היא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, מופקדת הקתדרה לזכויות אדם וחקר השואה במשפט ע"ש בנו גיטר ומנהלת אקדמית של מרכז מינרבה לזכויות אדם. איך אומרים ג'נוסייד בעברית? הוא ספרה השלישי. קדמו לו:

Transformative Justice: Israeli Identity on Trial (Michigan University Press, 2003)
The Holocaust, Corporations and the Law: Unfinished Business (Michigan U. Press, 2017)

***

הסכנה האורבת למשפט, אפילו משפט המעמיד במרכזו את פשע הג'נוסייד, היא שימשיך את הדרת הקורבן ועדותו. כדי שהמשפט יעשה צדק לא רק עם הנאשם אלא גם עם קורבנותיו, עליו להמציא את עצמו מחדש [...] למקין, סוצקבר, בארון ואוירבך, כל אחד בדרכו, ביקשו לסלול דרך להכרה של המשפט הפלילי הבינלאומי בפשע הג'נוסייד התרבותי. הם הבינו כי לשם כך יידרש המשפט הבינלאומי לחרוג מהבנה בינארית, המכירה רק בקיומם של מדינות ויחידים, ולהכיר ישירות בקבוצה המותקפת, במעמדה כקורבן ובתפקיד הפעיל שלה במאמצי השיקום וההתמודדות עם תוצאותיו ארוכות הטווח של הפשע. האלטרנטיבה שקידמו אולי נשכחה, אבל שרידיה מורגשים עד היום.