ספרה החדש של רעיה מורג, קָמֶרָה רוּז': קולנוע קמבודי מתעד רצח-עם, הוא מחקר חלוצי במפנה חברתי-תרבותי-פסיכולוגי גלובלי: המעבר במאה ה-21 מ"עידן העדים" ל"עידן המרצחים". הקולנוע התיעודי הקמבודי שצמח לאחר רצח-העם בקמבודיה בידי הקומוניסטים (הקמר רוז') מבשר מפנה זה בהציגו תופעה שמעולם לא התקיימה במערב. באירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, למשל, לא ניתן לדמיין מפגש בלתי אמצעי בין שורד יהודי למרצח נאצי. היהודי ששרד את השואה והפך לבמאי מעולם לא ראיין את הנאצי שהיה אחראי לרצח משפחתו במטרה לחשוף את האמת ולזכות בהודאה באשמה. לעומת זאת, בלב הקולנוע הקמבודי ניצב העימות החזיתי, הישיר, הלא-ארכיוני, אשר רעיה מורג מציעה להתבונן בו כדו-קרב שעורך הקולנוע בין השורד מהדור הראשון למרצח כגילום קונקרטי של "הרוע". דו-קרב זה בסרטים כמו "אויבי העם: מסע אישי אל לב שדות ההרג" של טט סמבת ורוב למקין (2009), ו"דויק, מסיק כורי הגהינום" של ריתי פאן (2011), נובע ומתממש מתוך האקטיביזם של השורדים שהפכו לבמאים ולבמאיות, כמו גם מתוך הכרתם באינטימיות שבשכנוּת המבעיתה עם המרצחים, אשר לאחר נפילת הקמר רוז' עודם מתגוררים בכפרים הקמבודים בין קורבנותיהם לשעבר.

הדו-קרבות בין השורדים למרצחים מוליכים להתבוננות בצורות מגוונות של עיבוד הטראומה החברתית. כמו כן, קורפוס זה מציע לנו תפיסה דוקו-אתית חדשה ביחס לצדק מעברי, סליחה ופיוס. גישתו החדשנית של הספר מאתגרת פרדיגמות מבוססות בלימודי טראומה, לימודי רצח עם, חקר השואה, מחקר טראומה בקולנוע ולימודי הקולנוע של מזרח אסיה, ובה-בעת חושפת את האתגרים החדשים העומדים בפני צופי עידן המרצחים. הפרספקטיבה המחקרית המוצעת בספר זה מקדמת אפוא את חקר המרצחים כדיסציפלינה משלימה לחקר הקורבנות, בעלת קיום סינכרוני וממילא בלתי נפרד – נדבך מרכזי בזיכרון התרבותי העכשווי במדינות המערב.

פרופ' רעיה מורג היא מרצה וחוקרת קולנוע ותרבות במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריה עוסקים ביחסים בין קולנוע לטראומה ואתיקה בהקשרים של מלחמה, טרור ורצח-עם. ספריה בעברית – "הגבר המובס" (2011); "טראומת הכובש, הקולנוע, האינתיפאדה" (2017) ו"סרטים עולמיים: מחשבות על קולנוע בלתי נראה" (2022) – ראו אור בהוצאת רסלינג.