מה מספר לנו הקולנוע הישראלי על הזהות הדתית שלנו?

חכם חנוכה, סלאח שבתי, קוני למל, השוטר אזולאי, מנחם מההסדר, משה בלנגה מהאושפיזין, אבי מהמשגיחים, מיכל מלעבור את הקיר, שאול וניסן ממחילה, או ויויאן מגט – הינם אך קומץ מתוך עשרות רבות של גיבורים קולנועיים, אשר ייצגו את החברה הדתית בישראל ועיצבו את היחס כלפיה במשך כמאה שנים.

ספר זה מתחקה אחר מסעם הסוער של ייצוגי הדת והדתיים בקולנוע הישראלי במשך כל תולדותיו: ממבטי בוז והתעלמות, דרך סקרנות מהולה בחרדה, ועד להכרה והערכה. המגמות השונות מתוארות באמצעות סקירת הנרטיב והאסתטיקה של הסרטים, תוך חשיפת השינויים העמוקים שחלו בחברה הישראלית לאורך השנים.

הספר מציע כי שתי נקודות מפנה מרכזיות עיצבו את כיוונו של מסע זה: הפרדיגמה הציונית אשר הנגידה בין היהודי החדש ליהודי הישן, ודחקה את האחרון מן המסך; והפרדיגמה הפוסט ציונית – עם הפרידה ממיתוס הצבר, התפשטות שיח הזהויות וכניסת יוצרים דתיים לשדה היצירה הקולנועי – שבעקבותיה הופיעו מגוון סרטים העוסקים בזהות החרדית, המסורתית והדתית־לאומית.

קונילמלים הוא מפתח חיוני להבנת הקשר המורכב בין קולנוע, דת וזהות בישראל – לחובבי קולנוע, חוקרי תרבות, וכל המתעניין בחברה הישראלית על גווניה.

ד"ר אדם צחי הוא חוקר ומרצה לקולנוע, וראש החוג לתקשורת במכללה האקדמית הרצוג.