האם "הנוסחה הישראלית" להצלחה השתנתה? בדור הקודם ההנחה הרווחת הייתה שעל מנת להצליח בחיים צריך להשלים תעודת בגרות – זו אפשרה להתקבל לאוניברסיטה, ומשם נסללה הדרך לשוק העבודה. לכן משרד החינוך, הרשויות המקומיות ובתי הספר הציבו את הזכאות לבגרות כיעד מרכזי. עם השנים מערכת ההשכלה הגבוהה הקימה מכללות בכל רחבי הארץ; כתוצאה מכך הנגישות להשכלה בישראל הוכפלה. כיום, מחצית מבני כל מחזור בישראל זכאים לבגרות ולומדים לתואר אקדמי. אולם שוק העבודה לא צמח באותו קצב, הוא הוצף באקדמאים; הפערים עלו מדרגה וזכאות לתעודת בגרות כבר אינה מספיקה. היום האיכות של תעודת הבגרות והתואר האקדמי משחקים תפקיד מרכזי, אלא שמערכות החינוך המשיכו לפעול לפי הנוסחה הקודמת, וכתוצאה מכך מפלס התסכול של הדור הצעיר הלך ועלה.

המרדף אחר הזכאות לתעודת בגרות פגע באיכותה. בשנת 2012 פחות מ-8900 תלמידים בישראל סיימו את לימודי המתמטיקה ברמת 5 יחידות. כמדינה שבנתה את כלכלתה על היי-טק, ישראל לא הייתה יכולה להרשות לעצמה הידרדרות כזו. אי לכך גורמים רבים נרתמו לפתרונו של המשבר המחריף: חברות עסקיות מובילות, אוניברסיטאות, רשויות מקומיות, רשתות בתי הספר ומגוון ארגונים חינוכיים חברו אל משרד החינוך. שר החינוך הגדיר יעד של הכפלת מספר תלמידי 5 היחידות במתמטיקה תוך 5 שנים. היעד הזה הושג, ולפילנתרופיה היה שמור תפקיד חשוב במאמץ המשותף להגשמתו.

קרן טראמפ נוסדה בשנת 2011 על מנת לסייע למערכת החינוך בישראל לבלום את ההידרדרות במצוינות בלימודי המתמטיקה והמדעים. הקרן פעלה כזרז לפעולה וכגורם מכנס, תוך כדי השקעה ממוקדת במורים ובאיכות הוראתם. אסופת המאמרים הנוכחית מבקשת לתעד את השינוי הלאומי; היא מספרת סיפור של מסע שהוא בעל חשיבות מכרעת לעתידה של החברה הישראלית.