כתב היד המקורי של זכרונותיו של אלברט שפאר, אינו רק תיאור וביקורת חודרת על היטלר, אלא גם תרומה עצומה להבנת תולדות מלחמת־העולם השנייה. הזכרונות המובאים בספר הם עובדות שאובות ממקור ראשון במעלה, מעוגנות במציאות המרה ללא ניסיון להמתיק את הגלולה. אלברט שפאר היה אדריכל צעיר ומוכשר, שטעמו הטוב, שבא לידי ביטוי בעבודותיו האדריכליות השונות, לעיתים גם לפי הזמנת אנשי המפלגה הנאצית, משך אליו את תשומת ליבו של היטלר, אשר ראה עצמו כאדריכל אמן.היטלר ראה בשפאר את התגשמות חלומותיו על ״אדריכלות גרמנית מקורית״, ואף על פי ששפאר לא היה מחסידי המפלגה, הוא רכש את אמונו, לפעמ ים אף יותר מאשר מנהיגי המפלגה המפורסמים כמו גבלס וגרינג.עם פרוץ המלחמה מונה שפאר על ידי היטלר לשר החימוש והייצור המלחמתי. הוא התגלה כבעל כישרון הן בארגון הייצור המלחמתי והן בפיתוח מוצלח של רעיונות חדשים, שרבים מהם האריכו מאוד את משך המלחמה.בשנות המלחמה האחרונות הערצתו להיטלר הועמה, כשנוכח לדעת שרק מגלומניה ותאוות שליטה חולניות עומדות לנגד עיניו, והוא התחיל להבין את הטירוף שגרמניה נקלעה אליו. שפאר היה מזועזע מפקודותיו של היטלר להשאיר ״אדמה חרוכה״ בתוך גרמניה הכבושה, בלי לראות כלל את עתידו של העם לאחר המלחמה, ופעל בדרכים שונות לסיכול מדיניות זו. בספר שלפנינו מתגלה אדם בעל אישיות דרמטית, שרגשותיו נעו ממחשבות התנקשות ועד אמירתו במשפט נירנברג: ״אם להיטלר היה פעם ידיד, אני הוא האיש.״ שפאר היה הנאשם היחיד במשפטי נירנברג, אשר קיבל עליו אחריות מיניסטריאלית לזוועות שנעשו בממשלת הרייך. כאשר נשאל שפאר, כיצד התאפשרו זוועות אלה, ענה: ״זו הפעם הראשונה בהיסטוריה, שכוח עצום בלתי מוגבל כזה, יחד עם ההמצאות הטכנולוגיות החדישות ביותר, היו מרוכזים בידי איש אחד.״