היומן הזה עוסק, במשתמע, בתעלומה המוכרת לכולנו ובהיגיון הנסתר שלה... אם הכל נגזר מראש, בעיקר המלחמה האינסופית והנואלת, הרי מוטב לשבת בחיבוק ידיים ובראש מורכן.רובנו אכן עושים זאת. התוצאה היא שבגינבה ובסלפית, בכפר יאנון ובנועמן, בחברון ובעוד מקומות קטנים וגדולים, תושבים נופלים טרף קל לידי המתנחלים, הצבא אינו עוצר בעדם, ובתי-המשפט הוכיחו אוזלת יד בלתי נתפסת."דוד שולמן, מחבר היומן, הוא פעיל בארגון הישראלי-פלסטיני תעאיוש ("חיים ביחד" בערבית), הביא שמיכות ליושבי המערות בהר חברון, עזר להם בקציר, אסף כדורי רעל שהמתנחלים פיזרו כדי להרוג את העיזים והכבשים של ת ושבי האזור, שתל עצי זית במקום אלה שהמתנחלים גדעו, איפשר לאיכר לחצות את המטרים הספורים עד לבאר שלו... "רק זאת. להשיב לעולמו מידה של שפיות."