כאשר הקימו את קיבוץ גלגל בשנת 1973, ראו החברים את עצמם כממשיכי המעשה החלוצי. בבקעה הצחיחה הם הצליחו להקים יישוב פורח וחלמו לבנות בו את חייהם, אך בעקבות תהליך השלום הם חוששים כי ייאלצו לפנות את היישוב, ובינתיים הם עלולים לשמש בני־ערובה. תחושת אי־הוודאות גורמת למתחים רבים ומכבידה על חיי היומיום, אך לא פחות, ואולי אף יותר, מכבידים התהליכים המתבטאים בחיפוש דרך חדשה על רקע נטישת ערכי השוויון, השותפות והערבות ההדדית.
במשך חמש שנים ביקרה עמיה ליבליך פעמים רבות בקיבוץ גלגל ודובבה את החברים. היא שמעה מהם על אירועים ותקופות בחיי הקיבוץ והחברה, למדה להכיר את החברים ואת נקודת ראותו של כל אחד ואחד מהם; היא חדרה למחשבותיהם, ללבטיהם, ליחסים שביניהם, למתחים המלווים אותם, לתוכניותיהם לעתיד ולמאמציהם לשמור על שגרת חיים, ובד בבד להתכונן לפירוקו האפשרי של הקיבוץ.
כמו בספריה הקודמים חושפת עמיה ליבליך, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, תמונה נאמנה, חודרת ומרגשת של חייהם של חלוצי המאה העשרים ואחת