"הוא גר בבית של גבר. בלי מפה על השולחן, בלי פרחים. קירות בלי תמונות. מיטה שאף אחד לא פורס עליה כיסוי נחמד אחרי שקמים. אור לבן, קר. אז, כשהיינו אצלו בשבתות, לא הבנתי. לא הכרתי משהו אחר. עכשיו אני יודעת. ביומיום הוא היה עסוק עם הילדים והמורים והמדריכים והשומרים, והמזכירות, והפקעות והשתילים, וצינורות מים, והטפטפות, והגומות השקיה... אבל בשבתות, כשהילדים האחרים היו הולכים למשפחות, היינו רק המנהל ואנחנו, הבית הריק של הכיתות, הבית הריק של השינה והבית שלו. ומסביב הגנים שלנו בבית הספר לגננות והצטיינות. הגנים שהמנהל קרא להם גן עדן."
הזרעים מהם נובטים הסיפורים בירח בבור, ספר הביכורים של פרופסור הדס שדר, נלקחו מספר בראשית ומספר שְמות: הגירוש מגן עדן, סיפור המבול, מגדל בבל, סיפורי יעקב ויצחק. את הסיפור המקראי המוכּר עוטפת שדר בעטיפה חדשה לגמרי והיא מגישה אותו לקורא כממתק מיוחד במינו, ארוז היטב אך רוחש טעמים ותשוקות, רגשות וביקורת.
שדר כותבת בתנופה פואטית מופלאה ומתוך חופש יצירתי ופרשני נרחבים ומרחיבי לב. הסיפורים שלה, המעוגנים באתוס העברי העתיק, שואבים כוח מהמקור החי והנובע שלנו אך עומדים בפני עצמם כיצירות אקטואלית שנונות, ביקורתיות, עמוקות ונבונות להפליא.
כשקיבלתי לידי את קובץ הסיפורים הזה קראתי בו דרוכה, סקרנית ונרגשת. נדיר כל כך לקרוא יצירה המוסיפה למדף הספרים העברי צבע וצורות שכמוהם – לא היו. עלמה כהן ורדי
הדס שדר, פרופסור לאדריכלות, חוקרת את היסטוריה של השיכון הציבורי ואת האדריכלות הברוטליסטית במדינת ישראל. במחקריה היא מפרשת את המשמעות התרבותית והאידאולוגית של בינוי הערים והאדריכלות. בפעילותה כאוצרת תערוכות וכיועצת שימור לתוכניות מתאר היא מבקשת להחצין את הייחוד הישראלי, המובע בשילוב שבין תיאוריות בינלאומיות, בינוי מקומי ותושבים מתרבויות מגוונות. זהו ספר הפרוזה הראשון שלה.