"את מפרידה אותי מכן, מחליטה בלעדיי." היא המשיכה להתחמק ממבטו גם כשאמר, "אני מתאמץ ואין לי כוח יותר."
הוא השתתק ועיסה את רקותיו. "אין לי כוח," חזר ואמר.
ה"אין לי כוח" הזה גרם לה להסתכל עליו. "אני לא עשיתי שום דבר בכוונה," אמרה בלחישה, "אתה תהיה בלידה, אני בטוחה, הם הרי אמרו שיש שיפור מסוים..."
"אז אמרו," רשף לעברה, "כבר הייתי אמור להיות בניתוח, ולא. דחו. מה אני יודע על לוחות הזמנים של החרא הזה?"
הוא הצביע על הבטן שלו, והיא בלי לחשוב הניחה יד על שלה.

אסף וזהרה הם זוג צעיר, הורים למעיין הקטנה. כשמתברר שאסף חולה בסרטן, זהרה – חמושה באופטימיות ובאהבה – לא יכולה לראות אלא אפשרות אחת: שהוא ינצח. גם שרון, סטודנט לרפואה שלא מוצא את עצמו, מתקשה להאמין שחברו הטוב, אסף, חולה שוב אחרי שכבר חלה פעם אחת, כשהיו נערים. ככל שחולף הזמן וחייו של אסף הולכים ואוזלים, שרון לומד לומר לעצמו את האמת בעוד זהרה שועטת במרץ בחיפוש אחר נס, מבלי לדעת דבר אחד: איך נפרדים.
בכוכב כפול, ספר הביכורים שלה, מציגה מיקה שיינוק־קרטן התמודדות עם אובדן מתקרב לצד ניסיון למנוע את העתיד לבוא. ברגישות ובתבונה היא משרטטת את הדילמה שוברת הלב שעימה מתמודדים כמעט כולם במוקדם או במאוחר, בין חוסר האונים והצורך בשליטה, בין קבלה כואבת להכחשה והחמצה.