במקום שבו הגבולות סגורים והשמים נפתחים אך לעתים רחוקות; במדינה המחולקת למחוזות של בעלי הון ועבדים, יצרני נשק ופועלים בתעשייה של רשע; בחברה שבה חופש התנועה מוגבל, והארץ זרועה מחנות הסגר ומחנות עבודה; באווירה שבה החושים מיטמטמים על ידי סמים מסובסדים ופורנוגרפיה חינמית – פועלת מעבדה אנושית לאיתור החותרים נגד המשטר כדי להוציאם להורג. על סף ייאוש מגלה אישה – בתו של ראש המעבדה האנושית לשעבר - שבן זוגה בוגד בה. וכאילו לא די בכך, מתברר לה שאותו בן זוג משמש כצייד ראשים מטעם השלטונות.

 

בד בבד עם הפרידה ממנו, ולאחר שאמה מתה ואביה הגוסס עובר לבית אבות, חוזרת אחותה הצעירה – קורבן של המשטר המכורה למין כפייתי – לחיות איתה בבית ההורים שהתרוקן. בהרף עין משתנים חייהן של השתיים מן הקצה אל הקצה: עוּבדות שנחשבו למוצקות קורסות, נובט בהן זרע של מהפכנות והן מגלות את המנועים הסודיים המקיימים את המציאות הסובבת אותן. יחד הן חוברות לאנשי ההפיכה ויוצאות לדרך שממנה, כך נדמה, לא ניתן לחזור.

 

העיר המזרחית הוא רומן על אודות הכוחות הסותרים של האהבה – בולענית ומכלה מצד אחד, מחייה ומעוררת מצד שני – על רקע חברה דיסטופית אכזרית ונטולת חמלה, המכוונת את הכול ואת כולם ליפול לייאוש ולהיכנע לאדישות. מושאי הביקורת של העיר המזרחית אינם מדומיינים, אלא נשענים על חומרי מציאות המוכרים לקוראות ולקוראי האלף השלישי. השימוש הייחודי שעושה ברנשטיין בלשון הוא המקנה לספר מטען של חזון נבואי, והוא גם המעמיק את משמעותו. הגיבורה, השבויה בעולם נדכא, כנוע ובזוי, מספרת על הגיהינום שבו היא מתפקדת כאחת מקורבנותיו. את תחושת האין־מוצא שהיא שרויה בה היא מבטאת בניסוחים מעגליים, משורשרים, בלתי־פוסקים, המוטחים ומהדהדים שוב ושוב ומייצרים אפקט רב־השפעה ועוכר שלווה.

 

זהו ספרה העשירי של אילנה ברנשטיין, מן החשובות והמקוריות שבסופרות העבריות בנות זמננו.