"זֶה כָּל הַסִּפּוּר," יוֹרָם אָמַר, וְהִצְבִּיעַ עַל הַדַּף שֶׁהוּא תָּלַשׁ מִמַּחְבֶּרֶת חֶשְׁבּוֹן, "מְשִׂימָה מַמָּשׁ לֹא מְסֻבֶּכֶת, נָכוֹן?" שַׂגִּית וַאֲנִי הִבַּטְנוּ בַּצִּיּוּר הַמּוּזָר שֶׁהוּא צִיֵּר. הָיוּ בּוֹ שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, כַּמָּה שִׂיחִים וְעֵצִים, שְׁנַיִם-שְׁלוֹשָׁה בָּתִּים, וּבֵין הַבָּתִּים לַשִּׂיחִים הָיוּ מְפֻזָּרִים כַּמָּה אֲנָשִׁים קְטַנְטַנִּים. "אֲנִי לֹא מְבִינָה שׁוּם דָּבָר," שַׂגִּית אָמְרָה. "אוֹקֵיי," יוֹרָם אָמַר, "הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁאַתֶּם הַרְבֵּה יוֹתֵר מְתֻחְכָּמִים, אֲבָל אִם אַת ֶּם דְּפוּקִים, אֵין בְּעָיָה. אֲנִי אוֹסִיף הֶסְבֵּרִים." הוּא הִתְחִיל לִמְתּוֹחַ חִצִּים מֵהַמַּקְלוֹת הַקְּטַנִּים עִם הָעִגּוּלִים וְהַקַּוִים הָאֲלַכְסוֹנִיִּים וּבַקְּצָווֹת שֶׁלָּהֶם כָּתַב: "אוּדִי", "מוֹשִׁיק", "יִפְעַת", "טַל", "דָּן" וְ"שַׂגִּית". חִיּוּךְ מְרֻצֶּה נִפְרַשׂ עַל פָּנָיו. "עַכְשָיו בָּרוּר?" שָׁאַל. הַפַּעַם זֶה סִפּוּר עִם הַרְבֵּה תַּהְפּוּכוֹת, עִם הַרְבֵּה הַפְתָּעוֹת, וַאֲפִלּוּ... אֲפִלּוּ דָּנָה פִישְׁמַן הִצְטָרְפָה אֵלֵינוּ בַּסּוֹף. לֹא מַאֲמִינִים? קִרְאוּ, וְתִוָכְחוּ בְּעַצְמְכֶם.