אבן היא לא יצור חי.

זה ברור.

ומה בנוגע לווירוס הקורונה? ולתפוח? ולביצית שזה עתה הופרתה? ומתי אדם חי ומתי כבר אינו חי?

קרל זימר מנסה להבין מהם החיים. במערות של עטלפים, בחברתם של מגדלי נחשים, בארכיונים של בתי משפט, במעבדות של ביולוגים שמנסים לברוא חיים. כן, כן – לברוא חיים. הוא מביט בתנועות המשונות של תמיסות שמנוניות בצלוחיות זכוכית, ונאלץ לשאול את עצמו אם אלה כבר חיים.

בזה עוסק חי! — הספר שאתם אוחזים. בשאלה היכן עובר הגבול המגדיר חיים, ומהי משמעותו של הגבול הזה. ואם נדמה לכם שזו שאלה קלה, נסו להשיב עליה. פילוסופים ומדענים, אנשי דת ואנשי רוח כבר ניסו. והיו להם הרבה תשובות — אלא שכל תשובה היתה אחרת, מה שאומר, שאין לנו עדיין הגדרה פשוטה, מוסכמת, של החיים.

וכשאין הגדרה מוסכמת, לא ברור מתי החיים מתחילים, ולא ברור מתי הם נגמרים, ולא ברור מה מוסרי לעשות במקרים של ספק־חיים, ולא ברור מתי נוצרו החיים, ולא ברור איך נזהה חיים על כוכבים אחרים.

מהם החיים. זו שאלה טורדת מנוחה, שזימר מתמודד איתה במסע מרתק של תגליות מפתיעות. וגם אתם תמשיכו להרהר בה עוד זמן רב לאחר שתסיימו את הקריאה.

שמואל רוזנר

קרל זימר הוא בעל טור לענייני מדע בעיתון ״ניו יורק טיימס״, פרופסור במחלקה לביולוגיה מולקולרית וביוכימיה באוניברסיטת ייל. הוא כותב בקביעות למגזינים מובילים כמו ״אטלנטיק״ ו״נשיונל ג׳יאוגרפיק״ בענייני מדע, זכה בפרסים רבים, וחיבר ארבעה עשר ספרים.