הספר שלפניכם עוסק בהיסטוריה של הרפרטואר והזהות התרבותית הציונית, בייחוד בדרך שבה הם התפתחו בפלשתינה במהלך העשורים הראשונים של המאה ה־ 20. אף על פי שהמטרה העיקרית של הספר היא לתאר את השדה החברתי בכוליותו הרב־מערכתית, עומד במרכזו פרט מסוים – ארתור רופין ( 1943-1876 ) – המשרת את המחקר כעדשה המאפשרת להציג דרכה את המורכבות של המרחב התרבותי, ואגב כך מספקת תשובות ביחס לאופנים הרבים שבהם פרטים עיצבו ועוצבו באמצעות התרבות.

תרומתו האדירה של רופין לתנועה הציונית העניקה לו בהיסטוריוגרפיה הציונית את התואר "אבי ההתיישבות הציונית בא"י". אולם על אף המטען הרגשי והמשמעות המכוננת של התואר הזה, הנרטיב המקובל מציג את רופין כבעל תפקיד טכני בלבד, באופן כזה המזניח את תפקידו המכונן בהתגבשות התרבות העברית הארצישראלית. חלק מהסיבות לכך היא שמבחינות רבות ההיסטוריה של רופין סודקת את "סיפור הכיסוי" הציוני.

ספרו החשוב של איתן בלום מציג תזות חדשניות הקוראות להתבוננות מחודשת בשלבי ההתגבשות הראשונים של התרבות הישראלית. בין השאר עוסק הספר באינטראקציה התרבותית בין ההיסטוריה הקולוניאליסטית, הפולקיסטית והאויגנית (השבחת הגזע) הגרמנית של תחילת המאה ה-20 לבין ההיסטוריה של הציונות הארצישראלית. כמו כן, המחקר חושף את המקורות ואת הנוכחות של גזענות פנים-יהודית ושל אנטישמיות בשלבים המכוננים של הלאום העברי. חלק נכבד מהספר עוסק בהשפעתו המכרעת של רופין על תנועת העבודה ועל הקולוניזציה של פלשתינה-א"י; פרקי הסיום כוללים ניתוח של יחסי הציונות עם ערביי פלסטין ועם הנאצים.

ד"ר איתן בלום הוא חוקר תרבות ודרמטורג; מרצה במכללת ספיר. פרסם לאחרונה מספר מאמרים העוסקים בטרנספורמציה של הזהות התרבותית היהודית על ידי הציונות.