מבט 'אשכנזי' על שני רומנים 'ספרדיים': 'חסד ספרדי' של אברהם ב. יהושע מתואר בספר זה כמפעל אמנותי יחיד במינו, סימן לבגרות נדירה, שבו סיפור מרהיב בעושרו ובמורכבותו גם מקיים בחינה מעמיקה של השאלה מהו סיפור ולשם מה הוא מסופר. זהו רומן המגלה את יוצרו כשהוא נתון במבוכה ובה-בעת בתנופה של הישג, שמקורה בבחינה עצמית, אישית ואמנותית, מתוך כנות מוחלטת וללא כל רחמים עצמיים.

דן מירון, בכיר מבקריה של הספרות העברית בימינו, מבקש כאן לעשות צדק ביקורתי-פרשני עם הרומן שקבלת-הפנים שלה זכה מצד הביקורת הישראלית היא עדות חותכת למצבה העגום והמדורדר של ביקורת זו כיום.

מירון פולח את 'חסד ספרדי' לפלחיו דחוסי העסיס, ומגישו לקוראים הבררנים המבקשים לטעום את הבשלים והמתוקים בפירותיה של הספרות הישראלית. הוא מציע להם את השירות שביקורת ספרות רצינית חייבת להגיש: זיהוי חטיבה בעלת ערך מובהק מול כל השטף של כתיבות פופולריות מעוטות ערך; ניסוח של מהות הערך שנחשף; והנמקה בהירה, מפורטת ומודגמת, של הטענה שהערך הזה אכן מונח בתשתיתו של הטקסט הנדון.

'חסד ספרדי', לדעת מירון, הוא אחד משני הרומנים המקוריים והמרתקים ביותר של יהושע. האחר הוא 'מר מאני'. שני אלה הם חלקים ב"טטרלוגיה הספרדית" של הסופר, שתחילתה ב-1987, ב'מולכו', והיא כוללת גם את 'מסע אל תום האלף'.

המסה השנייה בספר זה עוסקת ב'מר מאני', ובכך מוצעת כאן, בשתי מסות מקיפות, פרשנות פורמת ומאחה של שני רומנים משוכללים, טעונים במשמעויות ובעלי תעוזה סיפורית יותר ממרבית הפרוזה שנכתבה בלשון העברית בעשורים האחרונים.