מחזה בשלוש מערכות המעלה שני נושאים מרכזיים: הקשר בין האמנות לבין החיים, והניסיון לפענח את דמותו של האמן. אפשר לטעון שהמחזה במהותו הוא מחזה ארס-פואטי, כלומר עוסק באמנות עצמה. הוא לא עוסק בשאלה "מהי אמנות" אלא ובעיקר בפרסונה של האמן. האמן מוצג בשתי צורות מרכזיות: הראשונה בדמותו של חננאל - אמן המקריב את אהבתו למען האמנות, שהיא האהבה של חייו. מולו עומד בעל תיבת הזמרה עם תוכי ועם קוף, אמן "עממי", טרובדור, שאינו מצליח אפילו לזכור את מילות השירים שהוא מחבר, ועם זאת הוא נודד בעולם ומצוי בכל מקומות ההתרחשות .
תקציר העלילה: העלילה פותחת בפרידה בין נעמי וחננאל, שבסופהּ הזוג מתחייב להיפגש שתים-עשרה שנים לאחר הפרידה באותו מקום ובאותה שעה בדיוק. נעמי נמכרת לעבדות לבן החלפן ואילו חננאל יוצא אל העולם, ו"מוכר" עצמו למלאך המוות (פושט היד / האימפרסריו) כדי למנוע ממנו להמית את נעמי. (כאן מופיע מוטיב החוזה עם "השטן" או "מלאך המוות" – מוטיב ידוע בתרבות האנושית).

עלילת המחזה עוקבת אחר גורל שני הנאהבים, התעללות בן החלפן ואביו בנעמי, הצלחתו המטאורית של חננאל, גורל הפגישה כעבור שתים-עשרה שנה שבסופה נעמי מתה, ושנים לאחר מכן, כאשר חננאל נעלם מן העין הציבורית וגורלו.