בנות דַנַאוֹס מסרבות להינשא בכפייה לדודניהן בני אַייגִיפְּטוֹס, ובכך הן מתקוממות נגד חוקי הנישואים. ביוזמת דַנַאוֹס הן נמלטות ממצרים לאַרגוֹס, שבה נולדה אִיוֹ, אֵם משפחתן. איו הייתה אהובת זאוס, והֵרָה המקנאה הפכה אותה לפרה ושילחה בה את זבוב הבקר, שרדף אותה עד למצרים. במגע ידו של זאוס חזרה איו להיות אישה וילדה את אֶפַּפוֹס, סבן של בנות דנאוס. בני אייגיפטוס המצרים רודפים בצִיָם אחרי בנות דנאוס. הן מבקשות חסות בארגוס, והמלך פֶּלַסְגוֹס, לאחר לבטים רבים, מכבד את קדושת מתן החסות. הוא מציל את הנערות מיד הרודפים, מעניק להן מקלט, ומסתכן במלחמה עם המצרים. "מבקשות החסות" היא טרגדיה על יחסי נשים וגברים, שבה לראשונה בתולדות הדרמה ממלאות הנשים את התפקיד הראשי. התנגדות הנשים למשטר הנישואים מתמידה גם לאחר שהן מקבלות את חסות העיר, והיא הנושא של יתר המחזות בטרילוגיה, שלא שרדו. במחזות אלה מנצחים המצרים את צבא ארגוס ונושאים בכפייה את בנות דנאוס. בליל הנישואים הן רוצחות את בעליהן בשנתם, אך אחת מהן מתאהבת בבעלה וחסה עליו. האלה אַפרוֹדיטָה מופיעה, מגינה עליה, ומאשרת בכך את קדושת הנישואים. "מבקשות החסות" הוא הספר השלושים וחמישה בסדרת התרגומים של אהרן שבתאי למחזות יווניים. לספר מצורפים מבוא, הערות ונספח, ובו אוסף קטעים ממחזות של אייסכילוס שלא נשתמרו.