זה למעלה מחמישים שנה מלווה אותנו שירתו הנפלית, המיוחדת במינה, של מירון ח. איזקסון. אכן, היא כמו עושה זאת ממרחק מסוים, שהרי שירה זו מעולם לא הצטרפה למקהלת השירה הישראלית: זו האחרונה, בכל תמורותיה ותהפוכותיה, מעולם לא יצרה מגע אמיתי עם שירת איזקסון; ואילו שירת איזקסון, במידה ששאפה למצוא נקודות מגע כאלו, מעולם לא הצליחה בכך באמת. מקור הפער הזה לא היה דלות ערך של מיטב שירי איזקסון, או גורם אחר כלשהו שניתן להתייחס אליו כאל חיסרון או מגבלה מבחינת ערכם [...] סיבת הזרוּת והבדידות שבהם היתה ועודנה נאמנות מוחלטת, אולי אף בלתי תלויה ברצון המשורר, לזהות שירית ייחודית.

איזקסון לא הצליח מעולם להיות בלתי נאמן לעצמו, לנהל "רומנים", ולו גם קלילים וחולפים, עם מוזות שאינן אשת חיק נאמנה. אין פירוש הדבר ששירתו לא התפתחה והסתעפה במשך השנים. לא כך הדבר. בשירת איזקסון מסתמנות לפחות ארבע תקופות. בעוד שכרך המבחר הראשון משיריו, שראה אור בשנת 2007 (מבחר ושירים חדשים), הכיל בעיקר שירים מן התקופה הראשונה והתיכונה ביצירתו, המבחר הנוכחי כולל שירים מן התקופה הבשלה והבוטחת ביותר בה, ובעיקר – שירים מן התקופה המאוחרת שלה, הנוגעים בסתיו היצירה והחיים. כך או כך, שירת איזקסון היא בעיקרה מונוליטית; כולה צומחת ממקור או משורש רוחני-פואטי אחד.

דן מירון
(מתוך אחרית הדבר - "האצבע שבסכר")

---------
בקובץ זה, מבחר ושירים חדשים, כרך ב, מכונסים שירים שכתב המשורר בשנים 2024-2011. רבים מהם לא ראו אור מעולם, והם ממיטב יצירתו. יחד מעניקים שני הכרכים תמונה מלאה ומקיפה של שירת איזקסון, אשר פירסם עד כה שלושה-עשר ספרי שירה, שבעה ספרים בפרוזה וספר עיון בפרשת השבוע.
מירון ח. איזקסון, יליד תשי"ז (1956), הוא חתן פרס נשיא המדינה לספרות, תשס"א, ופרס ברנר לשירה, תשע"ג.