אלי ציפורי, יליד 1962 ,הוא עיתונאי-חוקר כלכלי קרוב לארבעים שנה. חשף את הטבות המס הענקיות לחברת טבע, הוביל תחקירים על סכומי העתק של הפנסיה התקציבית, על הכלכלה השחורה הנרחבת בישראל, על יוקר המחייה שהוביל ל"מחאת הקוטג'", על הסכומים המופרזים של דמי הניהול שנגבו מאזרחי ישראל באמצעות חברות הפנסיה והביטוח ועוד. זוכה בפרס לתקשורת כלכלית איכותית לשנת 2014 מטעם "האגודה לזכות הציבור". בנימוקי הוועדה כתב שמואל סלבין, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ויו"ר הוועדה: "המהלכים שנולדו כתוצאה מכתבותיו בתחום דמי הניהול בפנסיה חסכו לאזרחי ישראל סכום מצרפי של מיליארד שקל

בשנה".

היה עיתונאי ב"גלובס", עורך שוק ההון, עורך המוסף השבועי ואז מונה לסגן עורך העיתון. את כל התפקידים וכל הפרסומים ליווה

באופן אישי וצמוד.

במהלך 2017 ,עם הודעת רשות לניירות ערך על חשדות בחברת בזק, בעליה וביחס המיטיב לכאורה של משרד התקשורת אליה, החל - בהיותו הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, בעל תואר בראיית חשבון, בעל ידע רחב וארוך שנים בפיננסים ועולם ניירות הערך – להעמיק בדוחות הכספיים ובהודעות משרד התקשורת וחברת בזק. הוא עקב אחר החקירות והדיווחים הישירים והעקיפים, הטענות הרשמיות וההדלפות המרובות, ופרסם את הממצאים - כנדרש מתפקידו. לא עבר זמן רב עד שהחל להביע אי נוחות ביחס לפרשה, לטענות/חשדות נציגי המדינה ולהתייחסות התקשורתית אליה. "משהו לא בסדר שם" חזר ואמר. בהתחלה בשקט ואחר כך בקול רם.

כך קרה שעוד לפני שגובשה ההמלצה לכתבי האישום הוא הגיע למסקנה שקיים קשר משחית בין התקשורת לפרקליטות ושזה מה שהוביל, היווה ומהווה את הבסיס לפרשה.

משם ועד לחשד שמומש, ומוכיח עצמו במהלך העדויות והדיונים שמתקיימים בבית המשפט - לתפירת התיקים ולהפיכה השלטונית - המרחק היה קצר.