רג'ינה מועלם מחכה כבר שנים לשובו של בנה מנשי, שנעלם יום אחד בלי להותיר הסברים או עקבות. כשאינה יושבת בחדרה שבבית גיל הזהב על–שם למברג ומחכה ליד מכשיר הטלפון לצלצול, היא מחפשת אחרי מנשי ברחובות העיר.
באחד מימי הקיץ נתקלת רג'ינה בגבר שמזכיר לה את מנשי. בעקבות המקרה מתגייסים חבריה בבית גיל הזהב לסייע לה למצוא סוף סוף את בנה האובד. הרוח החיה בחבורת המחפשים הוא אלפרד, איש רב מעללים וסיפורים, שמנסה לחלץ מרג'ינה פרטים מעברה, אולם במוחה של רג'ינה מהבהבים רק זיכרונות מקוטעים של עבר רחוק וקרוב, ודמותו של מנשי לובשת ופושטת לאורם צורה מתעתעת. אט אט הופכים החיפושים ליצירה משותפת של אנשים המבקשים לקרוא את תולדותיהם הכתובים בדיו הסתרים של השכחה.

הפרדס של רג’ינה הוא הרומן השני של דביר צור.

משבחי הביקורת על משה בהיפוך אותיות, רומן הביכורים של דביר צור:
“סיפור שמתכתב עם מסורות בספרות העברית ומציע פרוזה שהיא הגות, או להפך.“ אריאל לוינסון, מקור ראשון
“משל מורכב, מורחב, עמוס אלוזיות, חותר אל איזה נמשל ברור אבל נסתר.“ מעין הראל, הארץ
“רומן ביכורים יפה ונועז על החיפוש הכושל אחרי גאולה ועל כך שעם ישראל חיפש תמיד משמעות לחייו במקום לחיות אותם.“ יורם קניוק, 7 לילות
“ספר של רעיונות גדולים, מופשט משהו. אבל המאמץ משתלם, ואפשר לגזור ממנו כמה וכמה רעיונות כגון הצורך שלנו לחכות לגאולה, למשיח, ובינתיים לרקום את מתינו אל גלעד הזיכרון ולהמתין.“ מיה סלע, ידיעות תל אביב