חייו של יואל, פקיד ירושלמי בשנות החמישים לחייו, משתבשים באופן טרגי כשהוא מתבשר כי בנו יחידו, רועי, נהרג בתאונת אופנוע במהלך טיול בהודו. שנהלאחר מות אשתו הוא נותר לבדו, ללא משפחה. במהלך ה"שבעה"הוא נאחז במחשבה שעליו לנסוע בעצמו להודו כדי להתקרב לבנו ולהיפרד ממנו כיאות. הדרך לוורנאסי, ספר הביכורים העדין והמאופק של אמנון יובל,הוא יומן מסע כפול, של אב ובנו. יואל לוקח איתו להודו את מחברתו של רועי שבה תיעד את קורותיו במהלך טיולו. הוא עוקב אחר המסלול שעשה רועי וקורא את רשימותיו בהתאם לסדר ולמקום שבהם חוברו. בתוך כך נכתב גם יומן אבלו ומסעו של יואל, המתווך באמצעות קולו של מספר הקרוב אליו בלבו אך גם נפרד ממנו. ההתוודעות של יואל לבנו, שמתרחשת דרך הטיול ודרך הרשימות של רועי והמחשבות עליו ועל עצמו, מדובבת בהדרגה סיפור אינטימי על אבהות, גבריות ואהבה בתוך תא משפחתי קטן אחד.

הדרך לוורנאסי כתוב בלשון בהירה וצלולה. ביטויי הרגש הישיר בו מדודים ומהוסים. אולם מבעד לכתיבה המינורית באופייה נחשפת רגישות גבוהה ומודעות למגבלותיה של השפה במצבים טראומטיים למסור ולתאר מצבי תודעה ורגש קיצוניים. יובל מלווה את גיבורו המופנם, שניווט את חייו במסלול בטוח לכאורה, ועוקב מקרוב אחר התפנית האכזרית והפתאומית שכופה עליו לבחון מחדש את הדרך שבה בחר ומובילה אותו, מכל המקומות שבעולם, אל נופיה ואנשיה של הודו.

יופיו וכוחו של הרומן הזה טמונים בהתוודעות לגיבור, שאין ברשותו תובנות ונחמות מן המוכן והוא מבקש לברר לעצמו מה יהיו חייו מכאן ואילך.