..קראו אחֵי דינה לבתהּ בשם אסנת – למען תיזכר חרפת לידתה, ולמען תזכור אִמהּ את אסונה ואינוסה, על כי יצאה לראות בבנות הארץ.

ויעקב שמר את הדבר. אמר: אל תקרי אסנת, אלא 'את נס'. ויסמנה בציץ זהב, והלבישה בכתונת פסים למען הצילה מידם.

(מתוך מדרש 'ואת דינה בתו', אילה צרויה, עמ' 64)

כמעט עשור עבר מאז ראה אור הכרך הראשון של דרשוני: מדרשי נשים, שהתקבל בהתלהבות בקהילות שונות בארץ ובעולם, ומצא את מקומו בבתי מדרש רבים לצד ספרי המדרש המסורתיים. כמעט עשור שבמהלכו התבססה סוגה חדשה-ישנה בספרות היהודית, שסחפה נשים רבות להצטרף למעגל הדורשות, עד שעלה בידינו להוציא לאור כרך נוסף במפעל מופת זה, פרי עטן והגותן של כותבות ותיקות לצד כותבות חדשות.

כרך זה של דרשוני: מדרשי נשים, בעריכת תמר ביאלה, עושה צעד נוסף בעולם המדרשי ויוצר חיבורים דתיים-חברתיים מקוריים ונוקבים. הוא עוסק בין השאר בנושאים כגון לימוד תורה, אמירת קדיש על ידי נשים, מיניות ופריון, יחסי הכוחות שבין גברים לנשים בבית ובמרחב הציבורי, רווקות מאוחרת, אימהוּת יחידנית, יחסי הורים וילדים, סוגיות של צדק ודין – סרבנות גט, גיורי נשים וממזרות. הוא נוגע בכאב של גילוי עריות ואף עוסק בתיאולוגיה שלאחר השואה.

המדרשים החדשים מפגישים אותנו שוב עם חכמות בית מדרשה של ברוריה ועם חכמות בית אמא שלום, עם דמותה הפלאית של תַּנּוֹת היושבת בשמים ומְתנה את צרותיהן של בנות ישראל לפני השכינה, וכמובן עם סוגיות 'תלמודיות' חדשות המשוחחות עם סוגיות תלמודיות מוכרות. מדרשים אחדים אף מפליגים לעולמות הסוד דרך מדרשי קבלה נועזים ומפתיעים.