סבי ידע לספר סיפורים. סיפורים על עושי ניסים, על נסיכים אומללים ועל אנשים ישרים בתחפושת. לו אני חייב את כל מה שכתבתי על ספרות חסידית. הסיפורים הקסומים על רבי נחמן מברסלב, המשלים של הרבי מקוצק, פתגמיו של רבי ישראל מרוז'ין ושנינותו של הרבי מרופשיץ – סבי ידע את כולם והוא לימד אותי להתבשם מהם. פתאום מצאתי את עצמי בספינה שנשאה את רבי נחמן מברסלב לארץ ישראל, הלכתי עם הרוז'ינר לגולה, חיכיתי בדלתו של הרבי מקוצק כדי להעיף מבט בבדידותו האיומה. ראיתי את כולם וראיתי את עצמי לפניהם. התרוננתי. הרגשתי שאני הולך ומעשיר מרגע לרגע. מסיפור לסיפור.
"לעולם לא אשכח את הסיפורים האלה," אמרתי לו.
והוא ענה, "זו הסיבה שאני מספר לך אותם. כדי שלא יישכחו."