כְּשֶׁפֵרְן בַּת הַשְּׁמוֹנֶה שׁוֹמַעַת שֶׁאַחַד הַחֲזִירוֹנִים בַּחַוָּה נוֹלַד פַּג וְשֶׁגּוֹרָלוֹ נֶחְרַץ, הִיא מְמַהֶרֶת לְשַׁכְנֵעַ אֶת אָבִיהָ שֶׁיָּחוּס עַל חַיָּיו. הִיא מְאַמֶּצֶת אֶת הַחֲזִירוֹן וּמַעֲנִיקָה לוֹ אֶת הַשֵּׁם וִילְבֶּר. כַּעֲבֹר זְמַן נִמְכָּר וִילְבֶּר לְדוֹדָהּ שֶׁל פֵרְן וְעוֹבֵר לָגוּר בְּחַוַּת צוּקֶרְמָן. שָׁם הוּא מִתְיַדֵּד עִם עַכְבִישָׁה נְדִיבָה וַחֲכָמָה שֶׁשְּׁמָהּ שַׁרְלוֹט, הַגָּרָה בָּרֶשֶׁת שֶׁלָּהּ בְּתִקְרַת הַדִּיר. כַּאֲשֶׁר שַׁרְלוֹט שׁוֹמַעַת שֶׁוִּילְבֶּר גָּדַל מַסְפִּיק וְהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִשּ...

הַסּוֹפֵר א"ב וַייט כָּתַב אֶת הָרֶשֶׁת שֶׁל שַׁרְלוֹט בִּשְׁנַת 1952, וּמֵאָז הָפַךְ הַסֵּפֶר לְאַחַד הָאֲהוּבִים בְּיוֹתֵר עַל יְלָדִים וְהוֹרִים כְּאֶחָד. בִּשְׂפָתוֹ הַפְּשׁוּטָה וַייט מַצְלִיחַ לִלְכֹּד אֶת קֶסֶם חַיֵּי הַחַוָּה, אֶת נִיחוֹחַ הָעוֹנוֹת הַמִּתְחַלְּפוֹת וְאֶת נֵס הַחַיִּים וְהַמָּוֶת בְּכָל תִּפְאַרְתָּם. אֶת הַסֵּפֶר, שֶׁפֻּרְסַם בֶּעָבָר בַּשֵּׁם חַוַּת הַקְּסָמִים, תִּרְגְּמָה מֵחָדָשׁ הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּתַרְגֶּמֶת רָנָה וֶרְבִּין, וַאֲנַחְנוּ מַזְמִינִים אֶתְכֶם לְהִתְאַהֵב בּוֹ שוּב אוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.