יום שלישי בבוקר, 14 באפריל 2003ץ חמישה צעירים בבית הדין הצבאי ביפו: חגי מטר, מתן קמינר, שמרי צמרת, אדם מאור ונעם בהט. האשמה: סירוב פקודה. במהלך החודשים הבאים ישתלב משפטם במשפטו של חברם, הפציפיסט יוני בן ארצי. ( … ) משפטי הסרבנים מעוררים שאלות עקרוניות מהו מצפון? מהם גבולות הציות שבו חיים אזרחים? האם השירות בצבא, המשליט זה 37 שנה את מרותה של ישראל על הפלסטינים תשובי השטחים הכבושים, הוא מוסרי? באיזו אחריות נושאים אזרחים לנעשה בשמם? האם יש סתירה בין סירוב מצפוני לבין ניסיון לעורר את מצפונם של אחרים? אמצעי התקשורת בישראל מיעטו לדווח על הדיונים. הספר הזה מבקש לתקן במידת מה את המעוות. אין צורך להסכים עם כל הנאמר בו. חשוב להקשיב לקולם של הסרבנים. " ( מתוך פתח דבר מאת גדי אלגזי ) במשך חודשים ארוכים אך כמעט בחשאי, התחוללה בבית הדין השוכן בבית מגורים ערבי קטן ביפו אחת הדרמות הפוליטיות החשובות של השנים האחרונות. מעבר למורכבותן של השאלות החוקיות והמוסריות שעולות ממשפטי הסרבנים, היתה זאת אולי הפעם הראשונה שבה נאלץ בית משפט צבאי בישראל להתמודד בגלוי ובאופן חזיתי עם הביקורת על הכיבוש והשלכותיו. סוגיית הסרבנות אינה שאלה של מה בכך. כדי לקבוע אם טוב עשו חגי מטר, מתן קמינר, שמרי צמרת, אדם מאור, נם בהט ויונתן בן ארצי בסרבם לשרת בצה"ל, או אם נכון עשה בית הדין הצבאי שגזר עליהם עונשי מאסר, אין די בעמדה פוליטית מוכנה מראש. ספר זה מתעד את משפטי הסרבנים על כל שלביהם ופורש את הטענות והטיעונים שהועלו במהלכם ושעמדו לנגד עיניהם של השופטים: עדויותיהם של הסרבנים חגי מטר, מתן קמינר, שמרי צמרת, אדם מאור ונעם בהט, החקירה הנגדית של יונתן בן ארצי, כתבי האישום של התובע הצבאי ירון קוסטליץ, וכתבי ההגנה של הסנגורים דב חנין ומיכאל ספרד. כמו כן מובאים סיכומי פסקי הדין וגזרי הדין של חבר השופטים בראשותו של השופט הצבאי אבי לוי, ופתח דבר מאת גדי אלגזי.