מדי בוקר נפגשת בבית קפה על שפת הים שבין יפו לבת־ים קהילת אנשים תוססת ומלאת חיים. הם מבלים, משוחחים, משחקים על החוף, שוחים ומתעמלים. עמיה ליבליך, שהפכה לבת הקהילה, החליטה להפוך אותם למושאי המחקר החדש שלה. בין מרואייניה טובה, זקנה צבעונית המספרת על ילדות בימי המנדט הבריטי ומלחמת השחרור ועל בית הקפה שניהלה, שאליו התקבצו קבלנים ושחקני כדורגל, פושעים וזונות; יצחק, שסיפורו המרתק איך הפך בזכות עוז רוחו ותושייתו מנער עולה וחסר כול לקבלן בעל נכסים; נעים, מנהל בית הקפה, המתאר את תולדותיו לאורך תמורות הזמן; ומינה, שכבר במחנה ריכוז התגעגעה לים שמעולם לא ראתה, המגלמת בסיפור חייה ובאישיותה את הניצחון על הזמן ואת החוסן האישי של קהילת הים.
באמצעות המרואיינים בוחנת ליבליך את שלושת המנגנונים המאפיינים את קהילת הים – המאמץ לעצור את הזמן, יצירת קו משווה המטשטש את ההבדלים בין בני הקהילה וההתכנסות במקום שלֵו הדוחק את קשיי החיים לשוליים.
ממרומי גילם ונסיונם מביטים בני הקהילה על החיים והמוות במבט מפוכח, וחושפים תמונה מעניינת ומורכבת של החיים. סיפורי החיים שלהם מעלים שאלות בנושאי משפחה, זוגיות, יציאה לגמלאות, בריאות, מגדר, יחס האזרח למדינה, מוצא ומעמד חברתי וכלכלי.

זהו ספרה התשיעי של עמיה ליבליך, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, בהוצאת שוקן. ספריה הקודמים – חיילי בדיל על חוף ירושלים, קיבוץ מקום, אביב שנות, חוץ מציפורים, גלגולו של מקום וסדר נשים – היו רבי־מכר. ספרה ילדי כפר עציון זכה בפרס בהט לשנת 2006. כמו כן כתבה את הספרים רקמות ודודה למחצה.