מיניות ויחסי מין הם נושאים המעוררים סקרנות ומשיכה בקרב רוב בני האדם. המשיכה לנושאים אלה מקורה הן בהנאה המיוחסת להם והן בחטא הקדמון המסומל בהם, המעורר את התשוקה לטעום מפרי עץ הגן המתוק והאסור.

בתורה מסופר על האכילה האסורה מפרי עץ הדעת שהביאה לגילוי העירום ולהולדת המיניות ויחסי המין. לראשונה יוחסו ערכי טוב ורע למושא כלשהו במקרא ושם נולדה האמביוולנטיות המאפיינת את יחסה של היהדות ליחסי מין ולמיניות כאחד – חטא ועבירה על האיסור האלוהי בד בבד עם ההנאה וההשתוקקות אליהם.

אך מהו בדיוק אותו פרי אסור? מה בעצם אסרה התורה? והאם משהו השתבש מאז הציווי המקראי ועד שהתעצבה ההלכה היהודית?

מין אסור, מין מותר מבקש להזכיר לנו את מה שהתורה אוסרת ואת מה שהיא מתירה. הטענה העיקרית המובאת בספר היא כי בשעה שהתורה מכירה בקיומו ובחשיבותו של המין ואינה אוסרת על מימושו אלא רק מגבילה את השותפים האפשריים לו ואת העיתוי (ימי הנידה הספורים), הרי שחכמינו לדורותיהם הטילו איסורים מאיסורים שונים על המעשה המיני עצמו. הם הפכו את יחסי המין לעבודה, "עבודת קודש" בפיהם, והוסיפו חוקים והוראות איך צריך ומותר לקיימם. וכך, בעוד שההגבלות והחוקים בהקשר המיני נוצרו ביהדות בתחילה כדי להבטיח את קיומו של העם היהודי, הרי שהאיסורים שנוספו עליהם ברבות השנים נהפכו לאחד הגורמים המאיימים עליו. חלקם אף יוצאים נגד הטבע האנושי, גורמים לכאב, לבלבול ולחוסר אונים – בחברה החרדית והדתית ובעקיפין גם בחברה החילונית – ומהווים מקור לתסכול גם להומוסקסואלים ולנשים הטרוסקסואליות החוות השפלה מינית בידי גברים.

מין אסור, מין מותר הוא ספר חשוב, אמיץ ופוקח עיניים. הקריאה שעולה מתוכו צריכה להעיר רבים וטובים.

ד"ר נילי בוכמן סלונימסקי עבדה כפסיכיאטרית מעל 30 שנה ובשנים האחרונות לומדת ועוסקת בתנ"ך. מחברת "שופך דם האדם באדם – רציחות בתנ"ך" ו"חכמת נשים". זהו ספרה השלישי.