המנהג של נשיאת שם משפחה היה מנהג חריג עד לפני כמאתיים שנה, כי אז חויבו תושבים בארצות אירופה השונות לשאת שמות משפחה. עד אז היו מבחינים בין אנשים בשמם הפרטי ובשם האב, ולפעמים גם בשם האם. נכון שבימי הביניים נרשמו אצל יהודים שמות משפחה של האצולה, כגון: שאלתיאל, אלפסי וברדוגו ביהדות ספרד, ורוטשילד, גינצבורג ובכרך ביהדות אשכנז, אבל אלה היו מיעוט - כמשקלן המספרי של שכבות האצולה בכלל. באופן כללי שכבות חזקות בחברה, שכבות העילית, אימצו לעצמן שמות משפחה לפני השכבות הפשוטות יותר, ובעניין זה קדמו העירוניים לכפריים.
הספר שלפנינו – מילון שמות המשפחה בישראל - מנסה לפרש את משמעותם של שמות המשפחה בישראל, מכל הגלויות, לאור מקורות התנ"ך, התלמוד ומקורות נוספים. הוא כולל עשרות אלפי שמות - ערוכים בסדר אלף-בית, על גרסותיהם ונגזרותיהם, וחושף את שורשי השמות משפות אירופאיות, ערבית, פרסית, רוסית, טורקית ועוד. זהו מסמך לשוני–בלשני-אטימולוגי ראשון מסוגו ורב-חשיבות לחקר השפה העברית לדורותיה.
נוסף לאנשי מחקר בגֵּנֵאָלוֹגְיָה ואנתרופולוגיה, הספר מיועד לכל בני משפחה יהודית בארץ ובעולם, הרוצים לדעת את מקורות שם משפחתם.
***
המחבר, אהרן מוריאלי, הוא מוסמך האוניברסיטה העברית בפסיכולוגיה ובחינוך, מוסמך בספרנות מטעם האוניברסיטה העברית, ובוגר אוניברסיטת בן-גוריון בלשון עברית. הוא עבד במשרד החינוך כמורה וכמנהל, וכן היה מפקח חינוך במחוז הדרום במשך שש-עשרה שנים.