"מאז הֶלֶם 7 באוקטובר 2023, והמלחמה הבלתי נגמרת שפרצה למחרת היום, צפו ועלו ובחריפות מדממת השאלות שאילו נשאלו קודם לכן, ייתכן ש־7 באוקטובר 2023 לא היה אלא יום רגיל בלוח השנה. אך לא כך אירע. המדינה, המטולטלת בסערת ההפיכה המשטרית ותנועות המחאה, המשיכה לנוע קדימה כמו ספינה שרב החובל שלה מתעלם מאזהרות המכ"ם הצופה לה התרסקות – ערכית ואולי אף ממשית – אל סלעי החוף הקטלניים. אין זה מפליא שכיום, כשמושגי יסוד וערכי יסוד היטשטשו לגמרי, השקר הפך לאמת והאמת הייתה לשקר, רצוי ואולי אף חובה להפנות מבט דווקא לאחור כדי להכיר ולנסות להבין מדוע ואיך התנפצה ספינת החלומות אל סלעי המציאות." [ראובן מירן, מתוך המבוא לספר]



"אחר שנים רבות שעברו עליי בהגיונות ודמיונות על דבר ארץ אבותינו ותחיית עמנו בה, זכיתי עתה סוף סוף לראות בעיניי את מושא חלומותיי, את ארץ הפלאות ההיא, המושכת אליה רבבות לבבות מכל העמים ומכל המדינות. כשלושה חודשים עשיתי בארץ. ראיתי את חורבותיה – שארית חייה לשעבר, התבוננתי אל מצבה האומלל בהווה, אך בייחוד שמתי לב אל העתיד, ובכל אשר התהלכתי הייתה שאלה אחת נגד עיניי תמיד: מה תקוותנו פה לאחרית הימים? האם מוכשרת עוד הארץ לשוב ולחיות, ואם מוכשרים בני ישראל לשוב ולהחיותה?" [אחד העם, מתוך "אמת מארץ ישראל"].



מתוך הספר

"רגילים אנו להאמין בחו"ל כי הערביים הם כולם פראי מדבר, עם הדומה לחמור, ואינם רואים ואינם מבינים את הנעשה מסביב להם. אבל שגיאה גדולה היא. הערבי, ככל בני שֵׁם [ההדגשה שלי – ר"מ], הוא בעל שכל חד ומלא עורמה. כל ערי סוריה וארץ ישראל מלאים סוחרים ערביים, היודעים גם הם לנצל את ההמון וללכת בעָקְבָה עם כל אשר דבר לו עימהם, הכול כנהוג באירופה. רואים ומבינים הערביים, ובייחוד יושבי הערים, את מעשינו וחפצנו בארץ, אבל הם מחשים ועושים עצמם כלא יודעים, לפי שאינם רואים במעשינו עתה שום סכנה לעתידותיהם, והם משתדלים אפוא לנצל גם אותנו, להוציא תועלת מן האורחים החדשים בהיות לאל ידם, ועם זה שוחקים לנו בליבם, האיכרים שמחים בהיווסד בתוכם קולוניה עברית, לפי שמקבלים שכר טוב בעד עבודתם ומתעשרים והולכים משנה לשנה, כמו שהראה הניסיון; ובעלי האחוזות הגדולות שמחים לקראתנו גם הם, לפי שאנו משלמים להם בעד אדמת אבן וחול מחיר רב, אשר לא ראו לפנים גם בחלום. ואולם, אם תבוא עת אשר חיי בני עמנו בארץ ישראל יתפתחו כל כך, עד שידחקו מעט או הרבה רגלֵי עם הארץ, אז לא על נקלה יניח זה את מקומו...



רגילים אנו להאמין בחו"ל כי הממשלה הטורקית חלושה היא ופרועה כל כך, עד שלא תשים לב כלל לכל הנעשה בארץ ישראל, ובעד מצע כסף נוכל לעשות שם הכול, ומה גם אם יהיו צירי ממלכות אירופה למחסה לנו. אבל גם בזה נשגה מאוד. ה"בקשיש" הוא אומנם כוח גדול בטורקיה, וגם רבי המדינה לא יעמדו בפניו. אך עלינו לדעת כי השרים הגדולים הם עם זה גם פטריוטים וקנאים עצומים לדתם ולממשלתם, ובשאלות שיש להן איזה יחס לכבוד אחת מאלה ימלאו חובתם באמונה ולא יועיל כל הון, וגם התערבות הקונסולים בעניינים כאלו תביא עוד לפעמים רעה תחת טובה, כידוע לי ממקורות נאמנים."



המאמר "לא זה הדרך" נדפס ב'המליץ' י"ב אדר"ש תרמ"ט (1889). באיזו מקומות שהנדפס היה סתום ביותר שניתי פה הרצאת הדברים, מבלי לשנות את תוכנם. [המחבר].

"אמת מארץ ישראל" המאמר נכתב בכ'א אייר תרנ"א (1891), באונייה מיפו לאודֵסָה, אחרי ביקור ראשון בארץ ישראל ונדפס ב"המליץ" י"ג – כ"ד סיון תרנ"א.

תודה מקרב לב לפרויקט בן-יהודה. בחזית הספר: אחד העם בעת ביקורו בארץ ישראל, 1911 [צלם לא ידוע]