"עד עצם היום הזה מוסיפה אותה קללה משונה, קללת השפה האחת והתרבות האחת, להיתפס כברכה. ממש כשם שברכת ריבוי הלשונות שהעתיר מגדל בבל על האנושות - ברכה שאין ערוך לנדיבותה וליופייה - נחשבת בספר בראשית ובמסורת הדורות לעונש מִשמים."

כך כותב דורי מנור בפתח הדבר לקובץ המסות החדש שלו - הברכה של בבל. המסות בספר בונות תפיסת עולם פואטית שלמה ועמוקה, המיטיבה לספר סיפור על עצמה, על שפתה ועל העולם. מנור, מבכירי המשוררים, המתרגמים והעורכים של העברית כיום, מציג במסות אלה את מפעל חייו: החזרת העולם המגוון, העשיר והמוזיקלי אל השירה העברית, והשבת השפה והתרבות העברית המודרנית אל המוזיקה הנצחית שאליה הן שייכות.

המילים של מנור, המייסד והעורך הראשי של כתב העת הו! ושל הוצאת אלטנוילנד החדשה, הן לא רק דיון אינטלקטואלי, אלא קריאה נרגשת להיזכר בקסם השירה ובעומקה. בספרו הוא מהרהר על נושאים מגוונים כגון הלחנת שירי משוררים בישראל, מושג "המשורר הלאומי" והרלוונטיות שלו כיום, תפקידו של עורך שירה, מהותו של תרגום שירה ושאלת הזיקה בין שירה לבין שפת אם.

בין דן פגיס לשארל בודלר, בין לאה גולדברג לנתן זך, מנור מזמין את הקוראים לצלול לעומקה של אמנות השירה ולחוות אותה מתוך ידע ותשוקה.