לצד השירה היוונית הקלאסית, מהומרוס ועד למשוררים ההלניסטיים, עומד אוסף האפיגרמים הענקי, "האנתולוגיה היוונית". אוסף זה מונה כ-4,000 אפיגרמים – שירי "כתובות" – שנכתבו במשך למעלה מאלף שנים, תחילה ביוון, מהמאה השביעית לפנה"ס, ולאחר מכן ברחבי העולם ההלניסטי, הרומי והביזנטי עד למאה השישית לספירה.

האפיגרמים הקדומים מנו כמה שורות במשקל פיוטי ונחקקו על מצבות קבורה, לזכר נצחונות בקרב ובתחרויות, או כציון למתנות שהוקדשו לאלים. נכתבו עליהם רק מעט פרטים: שם הנפטר ונסיבות המוות, שמו של מקדיש המתנה, שם האל והטעמים לתודה המגיעה לו, כגון לידה מוצלחת, יבול נאה, ניצחון או מסע ימי שעבר בשלום.

במצרים ובעולם ההלניסטי נכתבו אפיגרמים להקראה במשתה, שבו המפגש שימש כהשראה לאפיגרמים על נושאים ארוטיים, על תענוגות החיים, על הזמן החולף ועל המקרים הבלתי צפויים שקורים לאדם. במהלך הזמן נכתבו אפיגרמים על עוד ועוד נושאים: תפארת הטבע, מגוון חיי המין, בעיות נישואים, סִבלות הזִקנה וערך הידידוּת.

בדומה לשירי ההַייקוּ ביפן הפכו האפיגרמים לסוגה המייצגת את חיי האנשים ברחבי העולם דובר היוונית במזרח ובמערב. השירים נאספו לאנתולוגיות ונערכו לספרים לפי נושאיהם, בתחילה באלכסנדריה ולאחר מכן בקונסטנטינופול. האנתולוגיה הורחבה, והאוסף הגדול שנשתמר נערך במאה התשיעית. מבחר מעולה שהופיע בלונדון בתחילת המאה הקודמת השפיע מאוד על משוררים מודרניסטיים כגון ט"ס אליוט ועזרא פאונד.

מבחר רחב ומגוון זה של מיטב האפיגרמים הוא הראשון שמופיע בעברית.