תפרחת של עלטה מְקַבֵּץ מבחר משיריהם של שלושה עמודי תווך בשירת המאה העשרים באיטליה: ג'וזפה אונגרטי, סלווטורה קווזימודו ואאוג'ניו מונטאלה. בשיריהם מן השנים שבין שתי מלחמות העולם נפרשׂת החוויה האנושית תוך שימוש בסמלים ארציים ומוחשיים אך בלשון שירית מעורפלת וחמקמקה.
תפרחת של עלטה הוא הספר התשיעי בסדרת "ה־21 – קלאסיקות לאלף השלישי".

כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ בִּלְבָבָהּ שֶׁל הָאָרֶץ
בָּקוּעַ בְּקֶרֶן חַמָּה:
וּמִיָּד עֶרֶב.


שירו הקצר של סלווטורה קווזימודו "ומיד ערב" יכול לשמש כעין מוטו לספר זה; הוא מבטא את משברו הקיומי של האדם במאה העשרים, העזוב לגורלו והנקרע לגזרים בין אור לבין חושך, והוא מייצג נאמנה את הלך הרוח השירי ביצירתה של השלישייה אונגרטי־קווזימודו־מונטאלה: זוהי שירה אקזיסטנציאליסטית, עמוסה בסמלים, העושה שימוש ישן וחדש באלמנטים המוזיקליים והמבניים.

ג'וזפה אונגרטי (1970-1888) פרץ לתודעה הציבורית כמשורר עם שירי ההגירה והמלחמה. שיריו אלה נראים "מעורטלים" ומאופיינים בשורות קצוצות ובהיעדר כל פיסוק.

סלווטורה קווזימודו (1968-1901) חתן פרס נובל לספרות לשנת 1959. מוכר בעיקר בזכות שיריו מן התקופה ההרמטית, שירים מעורפלים ולעתים אף סתומים למראה.

אאוג'ניו מונטאלה (1981-1896) חתן פרס נובל לספרות לשנת 1975. התפרסם בשיריו האקזיסטנציאליים, המביאים אל קדמת הבמה את "רוע החיים", העול הנגזר מן הקיום ומידיעת המוות.