במשך כארבע מאות שנים הובילו ספינות עבדים מיליוני אפריקאים חטופים אל העולם החדש שבצדו האחר של האוקיינוס האטלנטי. רבות נכתב מאז על העבדות, על הסחר בעבדים ועל שיטת המטעים באמריקה, אך מעט מאוד היה ידוע על ספינות העבדים שהובילו את החטופים לעולמם החדש. מרקוס רדיקר, היסטוריון ימי עטור פרסים, חקר במשך שלושה עשורים יומני ספינות, רישומי נמלים וארכיונים ימיים במטרה לשפוך אור חדש על ספינת העבדים, כלי שיט מסוג חדש המשלב מסחר ומלחמה, כלי משחית במלוא מובן המילה.

בספרו משחזר רדיקר בפירוט ובדייקנות את החיים, המוות והאימים בספינת העבדים, אותו "צינוק צף", שילוב מוזר ורב עוצמה של מכונת מלחמה, בית כלא נייד ובית חרושת, שבו רבי חובלים, מלחים ואפריקאים שנחטפו לעבדות חיו שבועות ארוכים בצוותא בפחד מתמיד מפני טביעה, מגפות וכרישים.

רדיקר מאיר את הפינות האפלות ביותר של אותו "עולם עשוי עץ" אפוף טרגדיה, אכזריות ואימה ודולה את סיפוריהם האישיים של הנוסעים ושולחיהם - האפריקאי הצעיר שנחטף על ידי בני כפר שכן ונמכר לסוחרי העבדים, פרח הכמורה שהתפתה להצעה לעבוד על הספינה כמלח ורב החובל שהתענג על כך שיש לו "גיהינום פרטי" משלו.

סיפורה של ספינת העבדים הוא סיפור של טרגדיה וסבל, אך כם של התנגדות והישרדות עבור אלה שגילו עצמם בתור "האנשים השחורים". בדיאלקטיקה רבת עוצמה הולידה קהילת הייסורים הנוראים שעל סיפונה של ספינת העבדים את הקפיטליזם המודרני ואת מאבקי הגזעים והמעמדות המרכיבים את ההיסטוריה של זמננו, וכן את התרבויות המתריסות, העמידות ואוהבות החיים של האפריקאים-אמריקאים והפאן-אפריקאים.