“מי שחושב שתורת משה וחוקי היהדות מעניקים לדת את הזכות והסמכות

להעניש עונשים ארציים בגין חוסר אמונה או אמונה שגויה, אינו מבין דבר בחוקי

היהדות ובתורתה... אמת אינה יכולה לריב עם אמת. את מה שהחוק האלוהי

מצווה, התבונה, שהיא אלוהית לא פחות, אינה יכולה לבטל”

~ משה מנדלסון, ירושלים ~

ירושלים, או על כוח דתי והיהדות, הספר שבמידה רבה חנך את המחשבה

היהודית המודרנית והניח יסודות להומניזם מנקודת מבט יהודית, נעדר זה

עשרות שנים מארון הספרים העברי ומוגש כעת בתרגום חדש ומעודכן מגרמנית

של יפתח הלרמן-כרמל.

משה מנדלסון (1786-1729) כתב את הספר כשגבו לחוץ אל הקיר. זהותו כיהודי

ותורתו הליברלית אותגרו במרחב הציבורי של הנאורות הגרמנית, והייתה זו

בעבורו ההזדמנות האחרונה לכתוב ספר שינציח לדורות את תמצית אמונתו ואת

עולם ערכיו כהומניסט יהודי מודרני. החיבור, שנע בין אפולוגטיקה על אמונתו

לפילוסופיה פוליטית ודתית, היה בראש ובראשונה מסה נועזת ששללה מכול

וכול את שלטון הדת וצידדה בסובלנות ובחירות המחשבה. בקיץ 1783 הוציא

לאור מי שכונה ״סוקרטס הגרמני״ את אחד המסמכים המכוננים של המודרניות

היהודית. ביקורתו החריפה של מנדלסון על צורות שונות של דיכוי ועל דעות

קדומות, אמונות תפלות ואכזריות הפכה את ירושלים, פרט להיותו כתב הגנה

על הדת היהודית, לחיבור מופת של תרבות הנאורות האירופית. לא הייתה זו

התמודדות תמימה ופשרנית עם אתגרי העידן המודרני הניצבים בפני בני האדם

בכלל והיהודים בפרט, אלא זעקה גדולה לתיקון העולם באמצעות ביטול כוחה

הכופה של הדת והכרה בחירות האדם באשר הוא אדם וביכולתו לשפר את חייו

ולהבין את משמעותם באמצעות התבונה.

המהדורה המחודשת הזאת כוללת גם את ההקדמה של מנדלסון לתשועת ישראל

של מנשה בן ישראל ואת חקירת האור והצדק של אוגוסט פרידריך קראנץ, החיבור

שאִתגר את מנדלסון והביא לכתיבת ירושלים. בראש הספר מבוא מאת העורך

פרופ' שמואל פיינר המעמיד את פרשת ירושלים בהקשריה ההיסטוריים הרחבים

ומשרטט את חזון הסובלנות של מנדלסון, ומבוא מאת פרופ׳ פיני איפרגן שמסביר

את ההקשרים הפילוסופיים. הספר רואה אור ביוזמת הקתדרה לתולדות היהודים

בגרמניה באוניברסיטת בר-אילן.